פרק יב.
א. שְׁלשָׁה גִדְרֵי מִצְוָּה יֵשׁ בַּטְּבִילָה: (1) טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ; (2) לֹא לִשְהוֹת בְּטוּמְאָה; (3) לְהִיטָהֵר לְבַעֲלָהּ, הֵן מִשּׁוּם מִצְוָת פִּרְיָהּ וּרְבִיָּה, הֵן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ.
ב. אַף בְּיָמֵינוּ, שַׁיָּךְ עִנְיָן לְמַהֵר לִדְבַר מִצְוָה בִּטְבִילָה. לָכֶן אִשָּׁה צְרִיכָה לְהִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת טְהוֹרָה לְבַעֲלָהּ כְּכָל שֶׁאֶפְשָׁר בְּיָדָהּ, וְאֵין זֶה מְחַיֵּב קִרְבָה אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה טְהוֹרָה בְּבֵיתָהּ.
ג. סִימָן נָתְנוּ כְּדֵי לִזְכּוֹר אֶת לֵיל הַטְּבִילָה: הַיּוֹם בַּשָּׁבוּעַ בּוֹ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה הִפְסִיקָה בְּטָהֳרָה, אוֹתוֹ יוֹם בַּשָּׁבוּעַ, בַּשָּׁבוּעַ שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן, בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל יוֹם לִקְרַאת הַלַּיְלָה הוּא לֵיל טְבִילָתָהּ. לְמָשָׁל: אִם הִפְסִיקָה בְּטָהֳרָה יוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ לִקְרַאת הָעֶרֶב קֹדֶם הַשְּׁקִיעָה, הֲרֵי שֶׁלֵּיל טְבִילָתָהּ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן בְּיוֹם רִאשׁוֹן בָּעֶרֶב אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים שֶׁהוּא לֵיל שֵׁנִי, הַקָרוּי אוֹר לְיוֹם שֵׁנִי. סִימָן הוּא דַוְקָא אִם הִתְחִילָה מִיָד שִבְעָה נְקִיִים.
