תמצית הפסיקה

להתיר אשה לבעלה

בעם ישראל ישנם מנהגים שונים וגישות שונות ובהתאם לכך בית ההוראה נותן מענה ייחודי לכל פונה לפי מנהגו, לפי הרקע ולפי המצב האישי בשילוב מגוון פסקים ומקורות.החידוש הוא שאין כאן חידוש כי אם התרחבות. הפסיקה איננה צרה ואחידה, שבלונית או חד ממדית אלא רחבה, מבוססת על מקורות רבים מאד. עיקרה של פסיקה זו היא החתירה לקבלת מירב הנתונים בשאיפה למצוא את הפתח ההלכתי להתיר אישה לבעלה.

תכלית הלימוד, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות כו'. אתם בניי יצ"ו, אם בא לידכם איזה הוראה, ותזכו להיות מורי הוראה, תהיו יראי הוראה, שלא תכשילו ח"ו לרבים. וקודם שתורו הוראה, יהיה הדין ברור כשמש בלבכם, ובכל נדנוד ספק ספיקא תראו קודם בספר איך הדין ברור. ואם יש איזה פקפוק, אל תתביישו לדבר מזה עם לומדים… מכל מקום אל תאמרו אם כן נחמיר על רוב. כי אין זה נקרא מורה הוראה, להחמיר לאחרים שלא כדין.
ולו לעצמו יחמיר כטוב בעיניו.
של"ה מסכת שבועות פרק 'נר מצוה' אות פט'-צ'".
אמר בדוד המלך ע"ה, שהיו ידיו מלוכלות בשפיר וכו' כדי לטהר אשה לבעלה… ומכל שכן שמוזהר בעל הוראה שלא יכשיל ח"ו אחרים, רק בא לאשמועינן כח דהיתרא. וכן הוא הדין בכל הוראות. ואפילו לעצמו שמידת חסידות הוא שיחמיר לעצמו, הני מילי כשיש מקום לחומרא, אבל אם אין מקום להחמיר רק שירצה להחמיר מחמת חסרון ידיעה, ואילו היה לומד ומעיין בבירור היה רואה שאין מקום לחומרא, ועל כל זאת הוא מחמיר, זהו חסיד שוטה".
מסכת ברכות (ד ע"א)
התאמה אישית ופרטנית
הבנת התמונה המלאה הינה היא אבן יסוד בדרכו של הרב ועל פיה נפסקת ההלכה.
כל פסיקה מותאמת למקרה הפרטי ושונה מאדם לאדם ומתקופה לתקופה, מה שמתאים לאדם כעת, לא יתאים לו במצבים אחרים של החיים; לא דומה זוג צעיר לזוג בגילאי העמידה, פסיקת ההלכה תבחין בין זוג שהאיש משרת בצבא לבין זוג שנפגשים מדי יום, הבנת התמונה בין לידה זו ללידה אחרת תשפיע על הפסיקה וכן הלאה, ובהתאם לכך גם הפסיקה תשתנה. השילוב בין הידע ההלכתי ובין הבנת מצבה של השואלת מאפשר לרב לקבל את התמונה המלאה לקראת פסיקת הלכה. המטרה היא למצוא את הפסק הלכה המדויק למצב בו נתון הזוג מתוך נאמנות חד משמעית להלכה ולפוסקייה.
"יושבי על מדין צריכים להתאמץ ביותר כדי לטהר אשה לבעלה".
"את פתח לו": אומר מו"ר הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הובא בשולחן שלמה) ז. (חובת הרבנים לברר)
לימוד אינסופי
הרב מרבה להזכיר את שלושה מצבי הידיעה של האדם: "היודע שיודע, והיודע שאינו יודע, והאינו יודע שיודע". ישנו מצב נוסף "האינו יודע שאינו יודע" במצב זה עלול לצאת תקלה תחת ידו מכיוון שהוא "אינו יודע שאינו יודע". ועל כן כדי לפסוק לאמיתה של תורה הרב מדגיש שוב ושוב את הצורך והחשיבות בלימוד אינסופי, כמאמר חז"ל "לעולם בעמוד וחזור קאי". לעולם לא ניתן להפסיק מהלימוד ויש להמשיך תמיד בהעמקה ובהרחבה של הידע.
… ואמר לי לפני שנים רבות שכבר עבר על מסכת נדה יותר מ 140 פעמים, וכששאלתיו למה ייחד מסכת זו לשננו בכל הזדמנות, ואפילו בזמן של טלטולי גברא, שכידוע היא מהמסכתות הקשות שבש"ס, ענה לי שהדבר הגדול ביותר שאפשר להועיל בין אדם לחבירו הוא להתיר אשה לבעלה, ומכיון שהלכות אלו הן מן החמורות אשר אי אפשר להקל כי אם בידיעת הלכותיהן על בוריין כסדר, על כן מרבה לשנן מסכתא זו על הלכותיה כדי שיהיו הלכות אלו מובלעים בדמו ושגורין על לשונו לפסוק בשאלות אלו תיכף ומיד לכל השואלים".
הקדמה לספר אמרי חיים לרה"ג הרב פינחס שיינברג זצו"קל ראש ישיבת תורה אור

תמצית ההלכות

א. אִשָּׁה טְמֵאָה נִדָּה מִן הַתּוֹרָה דַּוְקָא כְּשֶׁרָאֲתָה דָּם עִם הַרְגָּשָׁה, כְּלוֹמַר, שְׁנֵי גּוֹרְמִים הֵם לְטֻמְאָה: דָּם וְהַרְגָּשָׁה. אִם רָאֲתָה דָּם בְּלֹא הַרְגָּשָׁה הָרֵי טֻמְאָתָהּ מִדְרַבָּנָן בִּלְבַד. עַיֵּן לְהַלָּן פֶּרֶק ג בְּדִינֵי כְּתָמִים.

ב. הַרְגָּשָׁה זוֹ אֵינָה חַיֶבֶת לְהִמָּשֵׁךְ כָּל הַיָּמִים שֶׁרוֹאָה דָּם, אֶלָּא דַּי בְּהַרְגָּשָׁה בִּתְחִילָּת דִּמּוּם הַוֶסֶת, וְאַף אִם מַמְשִׁיךְ לָצֵאת בְּלֹא הַרְגָּשָׁה טְמֵאָה מִן הַתּוֹרָה.

ג. כַּאֲשֶׁר הַדָּם וְהַהַרְגָּשָׁה בָּאִים יַחַד הֲרֵי זוֹ רְאִיָת  דָּם עִם הַרְגָּשָׁה, אוּלָם יֵשׁ וְאֵינָם בָּאִים יַחַד מַמָּשׁ אֶלָּא בַּהֶפְרֵשׁ שֶׁל זְמַן. וְתַעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם.

ד. שְׁנֵי סוּגֵי הַרְגָשׁוֹת יֵשׁ: הַרְגָשׁוֹת "וֶסֶת" וְהַרְגָשׁוֹת "יְצִיאַת הַדָּם".

ה. הַרְגָשׁוֹת "וֶסֶת" הֵן הַרְגָשׁוֹת הַגּוּף, הַמּוּרְגָשׁוֹת בְּכָל אֵיזוֹרֵי הַגּוּף אוֹ בְּחֵלֶק מֵהֶם, מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. הַרְגָשׁוֹת אֵלֶּה אֵינָן מְטַמְּאוֹת מִצַּד עַצְמָן אֶלָּא אִם כֵּן הֶן מְלוּוֹת בִּיצִיאַת דָּם וֶסֶת עִם מְאַפְיְנֵי וֶסֶת. אִם אַחַר הַרְגָשָׁת וֶסֶת כָּזוֹ רָאֲתָה כֶּתֶם נָדוֹן כְּכֶתֶם, (כדלהלן בְּדִינֵי כְּתָמִים). אוּלָם אִם רְגִילָה לִרְאוֹת כֵּן תָמִיד, תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם.

ו. הַרְגָשׁוֹת "יְצִיאַת הַדָּם" כִּשְׁמָן כֵּן הֵן: [(א) "פְּתִיחַת הָרֶחֶם" (אֵינוֹ מָצוּי); (ב) "הִזְדַעְזְעוּת הַגּוּף" כְּמוֹ בִּזְמָן הֲטָלָת מֵי רַגְלַיִם (אֵינוֹ מָצוּי); (ג) "זִיבָת דָבָר לָח" (לְרוֹב הַפּוֹסְקִים אֵינָה הַרְגָשָׁה)] מוּרְגָשׁוֹת בַּזְּמַן יְצִיאַת הַדָּם וּבְדֶרֶךְ כְּלָל הֵן מְמוּקָּמוֹת בָּאֵזוֹר הָרֶחֶם וְהָאַגָּן שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַדָּם.

ז. בְּיָמֵינוּ, נָשִׁים אוֹמְרוֹת שֶׁאֵינָן מַרְגִּישׁוֹת "יְצִיאָת הַדָּם", וְלָכֵן בְּדִינֵי הַרְגָּשָׁה תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם.

ח. אֵין חִיּוּב בְּדִיקָה אַחַר מְצִיאַת כֶּתֶם. אִם מָצְאָה דָּם בְּמֵי רַגְלַיִם אוֹ אַחֲרָיו מִיָּד, וְכֵן אַחַר תַּשְׁמִישׁ, תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם.

ט. קִינוּחִים אֵין לְהִסְתַכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל (בֵּין אַחַר הֲטָלַת מֵי רַגְלַיִם בֵּין אַחַר תַּשְמִיש). לִפְנֵי בְּדִיקוֹת חוֹבָה (דלהלן) רָאוּי לְהִסְתַכֵּל עַל קִינוּחַ, וְאִם יֵש הַפְרָשוֹת שֶאֵינָן טְהוֹרוֹת יֵש לִדְחוֹת הַבְּדִיקוֹת חוֹבָה לְשָעָה שֶהַקִינוּחִים הֵם עִם מַרְאֶה טָהוֹר. עי' להלן פי"א ס"ג.

א. הַפְרָשָׁה הַיּוֹצֵאת מְהַרֶחֶם מְטַמֵּאת רַק אִם הִיא דָּם; אִם אֵינֶנָּהּ דָּם אֵינָהּ מְטַמֵּאת. אָמְנָם לֹא כָּל דָּם מֵהָרֶחֶם טָמֵא בִּנְסִיבּוֹת מְסוּיָמוֹת (כדלהלן פ"ג ס"ד ופ"י ס"ה), וְתַעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם.

ב. מַרְאֶה דָּם יָכוֹל לְהוֹפִיעַ בְּאוֹפָנִים שׁוֹנִים: ׁ(1) כִּרְאִיָּה מַמָּשׁ מִגּוּפָהּ בָּאֲוִיר אוֹ בִּזְּמַן הַרְגָשָׁת יְצִיאַת הַדָּם; (2) בְּעֵד בְּדִיקָה; (3) בְּקִינוּחַ אַחַר מֵי רַגְלַיִם; (4) כְּכֶתֶם שֶׁנִּמְצָא ע"ג בִּגְדָה אוֹ גּוּפָה אוֹ כָּל דָּבָר שֶׁהוּא.

ג. מַרְאֶה אָדוֹם, (מַרְאֶה שָׁחוֹר אוֹ חוּם תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם.) בֵּין אִם הוּא כֵּהֶה הַרְבֵּה אוֹ עָמֹק, טָמֵא (אא"כ יֵשׁ בַּמֶה לִתְלוֹת), אֵין טָהוֹר אֶלָּא מַרְאֶה לָבָן, וְכֵן מַרְאֶה יָרוֹק אֲפִילוּ כְּמַרְאֶה הַשַּׁעֲוָה אוֹ הַזָּהָב (=צָהוֹב אוֹ כָּתוֹם) וְכָל שֶׁכֵן הַיָּרוֹק כְּכַּרְתֵי אוֹ כַּעֲשָׂבִים (אִם כֵּהֶה אִם בָּהִיר).

ד. כָּל מַרְאֶה שֶׁאֵין לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ בְּאַדְמִימוּת כְּלָל, כְּגוֹן הַלָּבָן, הַיָּרֹק, הַכָּחוֹל, אוֹ הַכָּתוֹם כְּחֶלְמוֹן בֵּיצָה, אוֹ כְּשַׁעֲוָה, אוֹ כְּאֶתְרוֹג, אִם אֵין בּוֹ טִפָּה אֲדוּמָה הֲרֵי הוּא טָהוֹר.

א. דְּבַר תּוֹרָה אֵין הָאִשָּׁה טְמֵאָה וְלֹא אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ שֶׁיָּצָא דָּם מִבְּשָּׂרָה, וַחֲכָמִים גָּזְרוּ עַל כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בְּגוּפָה אוֹ בִּבְגָדֶיהָ (ושהתקיימו בו ד' התנאים שבסעיף ג), שֶׁהִיא טְמֵאָה, וַאֲסוּרָה לְבַעֲלָה אֲפִילוּ לֹא הִרְגִּישָׁה וַאֲפִילוּ בָּדְקָה עָצְמָה וּנִמְצְאָה טְהוֹרָה.

ב. טָעוּת נְפוֹצָה הִיא בֵּין הַנָּשִׁים לְחַלֵק בֵּין דָּם לְכֶּתֶם, בְּאוֹפֶן שֶׁסּוֹבְרוֹת כִּי דִּין דָּם נִקְבָּע לְפִי כַּמוּתוֹ, כְּלוֹמַר, הַרְבֵּה מַרְאֶה טָמֵא נֶחְשָׁב לְדָם, וּמְעַט דָּם נֶחְשָׁב לְכֶּתֶם. וְלֹא הִיא. הַהַגְדָּרָה הִיא כִּי כֶּתֶם הוּא דָּם לְלֹא הַרְגָּשָׁה, בֵּין רָב בֵּין מְעַט. עִם זֹאת, רִבּוּי דָּמִים בְּמֶשֶׁךְ מִסְפָּר יָמִים מְבִיאִים אוֹתָנוּ לַחֲשׁוֹשׁ כִּי אַף שֶׁהָאִשָּׁה אוֹמֶרֶת שֶׁאֵינָהּ מַרְגִּישָׁה בּוֹ, קָשֶׁה לוֹמַר כִּי אָכֵן לֹא הָיְתָה הַרְגָּשָׁה בְּמֶשֶׁךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁעוֹת וְיָמִים אֲרוּכִּים אֵלֶּה.

ג. תְּנָאֵי הַכֶּתֶם לְטַמֵּא הֵם אַרְבָּעָה וְדַוְקָא כְּשֶׁהֵם יַחַד; תְּנָאֵי הַכֶּתֶם לְטָהֵר דַּי בָּאֶחָד מֵהֶם שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם. הֲוֵי אוֹמֵר, כֶּתֶם טָמֵא הוּא דַוְקָאׁ בְּצֵרוּף אַרְבַּעַת הַתְּנָאִים הַבָּאִים: (1) שֶׁיעוּרוֹ "כְּגָרִיס וְעוֹד" לְפָחוֹת (=עִיגוּל שֶקוֹטְרוֹ 2 ס"מ); (2) וְגַם שֶׁנִּמְצָא עַל סוּג בֶּגֶד שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה; (3) וְגַם שֶׁנִּמְצָא עַל גוֹדֶל בֶּגֶד שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה ׁ(כדלהלן בסעיף הבא);  (4) וְגַם הַבֶּגֶד צִבְעוֹ לָבָן.

ד. כֶּתֶם דָם הוּא טָהוֹר אִם: (1) שֵׁיעוּרוֹ פָּחוֹת "מִכְּגָרִיס וְעוֹד" אֲפִלּוּ אִם נִמְצָא עַל גַּבֵּי דָבָר הַמְּקַבֵּל טֻמְאָה וַאֲפִלּוּ הוּא בֶּגֶד לָבָן; (2) אוֹ שֶׁנִּמְצָא עַל גַּבֵּי דָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, אַף שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵהַשִּׁעוּר הַנַּ"ל, וַאֲפִלּוּ הוּא עַל בֶּגֶד לָבָן (כְּגוֹן: תַּחְבוֹשֶת או נְיָיר טוֹאָלֶט); (3) אוֹ שֶׁנִּמְצָא עַל גַּבֵּי דָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה (מצד חומר הבגד שאינו צמר ופשתים, אפילו הוא כותנה, ומצד גודל הבגד שאין בו כדי לְרַבֵּעַ ג' על ג' טפחים (=24 ס"מ על 24 ס"מ) וַאֲפִלּוּ הוּא עַל בֶּגֶד לָבָן (תחתון לבן); (4) אוֹ שֶׁנִּמְצָא הַכֶּתֶם עַל גַּבֵּי דָבָר צִבְעוֹנִי (אֲפִילוּ בָּהִיר מְאוֹד) אֲפִלּוּ הַכֶּתֶם גָּדוֹל וְהַבֶּגֶד מְקַבֵּל טֻמְאָה. כֶּתֶם הַנִּמְצָא עַל גַּבֵּי דָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ עַל דָּבָר צִבְעוֹנִי יָכוֹל לִהְיוֹת גָּדוֹל מְאֹד אֲפִילוּ אִם לִכְלֵךְ אֶת כָּל הַבֶּגֶד. (אִם נִמְצָא עַל גוּפָה תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם.)

א. אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל בְּדִיקָה מָצָאנוּ בַּהֲלָכָה: (1) קִנּוּחַ גָּמוּר מִחוּץ לַגּוּף בְּלֹא לְהַכְנִיס הָעֵד כְּלָל; (2) קִנּוּחַ עִם הַכְנָסָת הַעֵד בִּתְחִלַּת הַפְּרוֹזְדּוֹר (נַרְתִיק) אֲבָל בְּלִי בְּדִיקַת חוֹרִים וּסְדָקִים; (3) בְּדִיקַת חוֹרִים וּסְדָקִים; (4) בְּדִיקָה עַד מָקוֹם "דִישָׁת הַשַּׁמָּשׁ" (=אֵיבַר הַתַּשְׁמִישׁ).

ב. מַטְרָת הַבְּדִיקוֹת הִיא: לְשֵׁם בֵּרוּר הַמְּצִיאוּת וְעַל פִּיָה לִקְבוֹעַ הַדִּין אִם אִשָּׁה טְהוֹרָה אוֹ טְמֵאָה.

ג. הַבְּדִיקוֹת: תָנִיחַ (אוֹ תְּלַפֵּף) עַל אֶצְבָעָה בַּד כּוּתְנָה לָבָן (=עֵד בְּדִיקָה) וְתַכְנִיסֶנוּ לַנַרְתִיק בְּעוֹמֶק לַ"חוֹרִים וְלַסְדָקִים" (כדלהלן) עַד מָקוֹם שֶיָדָה מַגַעַת וְתִרְאֶה אִם יֵש בּוֹ מָרְאֶה אַדְמוּמִית. גַם אִם מָצְאָה מַרְאֶה טָמֵא לֹא תִפְסוֹל אוֹתוֹ, וְתַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם ׁ(עם כל הבדיקות שהיו)

ד. הַגְדָרָת "חוֹרִים וּסְדָקִים": יֵשׁ שֶׁסָּבְרוּ שֶׁהַכָּוָנָה לְצַוָּאר הָרֶחֶם, שֶׁבּוֹ מָצוּי כְּמִין שֶׁקָע. הֲבָנָה זוֹ גָּרְמָה לַנָשִׁים קִלְקוּל וְסֵבֶל לְכָל יְמֵי חַיֵּיהֶן, מִשּׁוּם שֶׁנְּגִיעָה שָׁם עֲלוּלָה לִגְרוֹם לְדָם, וְטָעוּת הִיא. חוֹרִים וּסְדָקִים הוּא הַמָּקוֹם שֶׁמִּסָּבִיב לְצַּוָּאר הָרֶחֶם וְאֵינוֹ בְּצַּוָּאר הָרֶחֶם כְּלָל.

ה. שִׁמּוּשׁ בְּחוֹמְרֵי סִיכָה: אִם יֵשׁ כְּאֵב בִּזְּמַן בְּדִיקָה רַשָּׁאִית לָשִׁים מְעַט מַיִם, אוֹ מְעַט מְאוֹד וָאזֵלִין שָׁקוּף בְּאוֹתוֹ מָקוֹם קוֹדֶם הַבְּדִיקָה עַד שֶׁיִּסָּפֵג, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל תְּהֶא נִימוֹחָה בְּמָיִם אוֹ הַמִּשְׁחָה תְּחַפֶּה עַל הַדָּם. יְתֵרָה מִזּוֹ, אַדְרַבָּא, עָדִיף כָּךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּמָנַע מִלִבְדוֹק יָפֶה יָפֶה.

זו ההזדמנות שלכם לחזק את המשפחה היהודית!

מרכז פעימות בראשות הרה"ג הרב זכריה בן שלמה שליט"א
מפעיל בית הוראה העונה מדי חודש על מאות רבות של שאלות בנושאי טהרת המשפחה, פריון, הלכה בראי הרפואה ועוד והכל בהתנדבות מלאה.
המרכז הרחיב את פעילותו בכדי לתת מענה ארצי בלימוד הלכות טהרת המשפחה, חיזוק הזוגיות והכשרת מדריכי חתנים ומדריכות כלה ועוד. מוזמנים לחזק, לתמוך ולהיות חלק!

העברה בנקאית

העברה בנקאית לבית ההוראה אורות: בנק מזרחי, סניף 521, מס חשבון 276120

כרטיס אשראי

למעוניינים בסעיף 46 ניתן לתרום דרך אורות יצחק