שלום לרב, אני ממש רוצה התקן, האם ביום ששמים את ההתקן זה הופך אותי לנידה ?

 ויש התקן מומלץ ? שמתי פעם והיה לי מחזורים ארוכים מאד ובקושי הייתי טהורה.

 אפילו לא שאלתי על הדימום כי זה היה ממש דם ולא כתמים.

איך יודעים מתי לשאול ?

תשובה:

כל דם שמהחדרת התקן או הוצאתו הוא דם מכה וטהור.

כדאי התקן רגיל ופשוט: נובה טו; מונה ליזה; פלקסיטי; מולטילוד.

לגבי הדימום: תלוי את מי את שואלת.  תמיד כדאי לשאול, כי אינך יודעת מה זה דם יחסית לכתמים.

כתם=דם מהרחם בלי הרגשה כל עוד לא מתקרב בכמויות לוסת.

הפוסט התקנת ההתקן מטמאת? הופיע לראשונה ב-מרכז פעימות.

כל מה שצריך לדעת על "נישה" רחמית לאחר ניתוח קיסרי:

מהי "נישה"?

במהלך ניתוח קיסרי מבוצע חתך בדופן התחתונה של הרחם כדי ליילד דרכו את העובר. לאחר יציאת העובר והשלייה החתך נתפר ומחלים תוך יצירת צלקת, לעיתים  כאשר שריר הרחם לא מתאחה באופן מיטבי, בד"כ בחלקו הפנימי, נוצר כעין "חלון" בדופן הפנימית של הרחם. זוהי "הנישה".

שכיחות:

בשנים האחרונות קיימת עלייה בשיעור הניתוחים הקיסריים בישראל ובעולם כולו. ניתוח קיסרי קודם מעלה את השכיחות של ניתוח קיסרי נוסף בעתיד. אחד הסיבוכים הפחות מוכרים המופיעים לאחר ניתוח קיסרי הוא היווצרות "נישה" רחמית באזור הצלקת הניתוחית. השכיחות המדויקת אינה ידועה אך מספר מחקרים הראו  כי "נישה"  או  פגם בצלקת הניתוחית, עלולה להיווצר בכמחצית מהיולדות לאחר ניתוח קיסרי. רק במיעוט המקרים לממצא זה תהייה חשיבות או צורך בטיפול כלשהוא.

מה הם התלונות הנפוצות והסמפטומים הנפוצים בנשים עם נישה רחמית?

דימום לא סדיר הינה התלונה העיקרית בנשים לאחר ניתוח קיסרי בהן בנוכחות "נישה". מעריכים כי בעת הווסת חלק מהדימום "נאגר" ונאסף באותו חלון קטן/"נישה" ולאחר הווסת, מוצא את דרכו החוצה דרך הנרתיק במהלך החודש, כך שגם לאחר תום הוסת קיים דימום טיפתי בכמות מועטת בין הווסתות. אנו קוראים לכך דימום בין ווסתי או מטרורגיה.

מעריכים כי הסבירות לדימומים לא סדירים בנשים עם "נישה" שכזו גבוהים פי 3 מאשר בנשים ללא "נישה" (אוכלוסיית הנשים ה"הרגילה") ועומדת על כ 30%. אחד הנושאים החשובים ביותר הוא הקשר לאי פוריות, הפרשה מתמדת זו עלולה לפגוע בהשתרשות ולכן לעיתים מומלץ לתקנה בנשים הסובלות מאי פוריות וכמובן תיקון זה הכרחי במקרים בהם דופן הרחם קטנה באופן משמעותי והחשש הוא מפתיחת הצלקת במהלך ההריון או בלידה.

מה הטיפול ב"נישה"

בנשים הסובלות מדימומים לא סדירים בנוכחות "נישה" הטיפול המוצע הוא בד"כ טיפול בהיסטרוסקופיה. היסטרוסקופ הוא סיב אופטי המוחדר לחלל הרחם דרך הנרתיק ומאפשר טיפול ב"נישה" וצריבת רירית הרחם שהצטברה שם. צריבה או הסרה של רירית הרחם שהצטברה ב"נישה". ניתוח זה יעיל במקרים רבים ומסייע לטיפול בדימומים הלא סדירים.

לעיתים מטרת הטיפול לאפשר הריון בטוח יותר, הווצרות ה"נישה" גורמת בעצם לדופן הרחם להיות דקה ביותר וקיימת סכנה שאיזור זה אינו עבה וחזק דיו כדי להחזיק הריון עתידי. ולכן טיפול היסטרוסקופי אינו מספיק ויש צורך בניתוח לפרוסקופי במהלכו מזוהה האזור הדקיק נכרת ונתפר באופן כזה שיוכל לעמוד במתח ובלחצים של מהלך הריון. ניתוח זה דורש ניסיון ויכולת תפירה לפרוסקופי לשם תיקון הצלקת באופן מיטבי.

ועכשיו לפן ההלכתי:

דיני מכה בתוך הרחם – לענין לתלות הדם במכה כדי לטהר –  מחלוקת הפוסקים אם תולים דם במכה/פצע שבתוך הרחם:

מקבץ מקורות:

מכה שבמקור תולה במכתה: שו"ת יביע אומר ח"י חיו"ד סי' יז עמ' רכז השיב לפרופ' אברהם סופר שליט"א (בנשמת אברהם) על שאלתו אם יש להתיר הדם לאשה שיש לה מכה במקור. והעלה להתיר, וחילק בין מכה לבין כשהמקור נשחת ונעשה חלש ורפוי ויוצא ממנו דם שאין להתיר.עי"ש.

ויש אומרים שאם ראתה דם בשעת הכנסתו או סמוך לו, האשה טמאה לא משום "פתיחת המקור" אלא משום הדם (שולחן שלמה פי"ח סי"ב וכתב שם ברוחב השולחן אות יד "דהיינו, שאם היינו דנים אותה כמסולקת דמים אזי הדם מגיע מסתמא מההתקן, וא"כ הרי זה דם מכה, אולם מכיון שקשה היום לדונה כמסולקת דמים אף בחודשים הראשונים כנ"ל, לכן היא טמאה". 

כן נראה ממש"כ (שולחן שלמה פ"א ס"א ופ"ה סי"ב) "דם נדה הוא רק הדם שיוצא מאליו כדרכו באופן טבעי, אולם מכה שמוציאה דם מאותם גידים שמתפקעים בשעת הוסת אינה מטמאת".

כלומר, אם היה ברור שהיא מסולקת דמים אזי היתה טהורה, (נפ"מ מי שנוטלת גלולות גם בזמן ההתקנה ואח"כ רוצה להפסיק עם 

מחלוקת אם תולים להקל במכה שבתוך הרחם: "קנצי למילין שלא רק במכה שבפרוזדור יש להקל, אלא אף במכה שבמקור עצמו שנחבל או נשרט, וזב ממנה דם, דעת גדולי האחרונים להתיר האשה לבעלה. ורק כשהמקור עצמו נשחת שנעשה חלש ורפוי ויוצא ממנו דם בזה אין להתיר, עכ"ל של הראש"ל הגר"ע יוסף שו"ת יביע אומר ח"י חיו"ד סי' יז עמ' רכז השיב לפרופ' אברהם סופר שליט"א על שאלתו אם יש להתיר הדם לאשה שיש לה מכה במקור. רואים אנו כאן שאף הגרשז"א זצ"ל סובר שתולים להקל.)

הלכה למעשה:

כדי לפסוק בענייני טהרה צריכים את כל המידע (במקרה הנ"ל: שם הניתוח ושם הבעיה ועוד… המידע שצירפתי הוא לפוסקים שצריכים להתחשב בו אך גם לאשה שתבין למה חשוב המידע, גם בלי לדעת למה זה רלוונטי-כמו בהלכה זו) כלומר אשה צריכה לפרט נוסף לכל המידע הבסיסי:

המידע הקשור ללידה/ניתוח קיסרי:

1. אחר לידה: אם היה ניתוח קיסרי
2. אחר ניתוח קיסרי: האם נאמר ליולדת שיש לה "נישה"
3. פצע/מכה: אפשר לתלות בה מראות דמים (בראייה; בבדיקה; בקינוח; בכתמים)
4. מניקה=מסולקת דמים;
5. אמצעי מניעה: על כל תופעות הלוואי שישנן.
6. קיסרי: הקיסרי פתח תפרים קודמים; (כך היה במקרה הנדון); מקרה נוסף – לידה רגילה אחר קיסרי פתחה תפרים מניתוחים קודמים ומלידות ואקום קודמות

ועוד ועוד

כל הנ"ל ועוד – סיבות לטהר ולא לטמא.

הפוסט ניתוח קיסרי? נישה? הופיע לראשונה ב-מרכז פעימות.

כל שנעשה לנוי אינו חוצץ, אך לכתחילה נהגו להסיר (תכשיטים עגילים וטבעות וכיו"ב גם רפויים) וכך גם לק ג'ל. אך לק ג'ל אין לא להוריד לבד כי כמעט בלתי אפשרי להוציא הכל.
בימינו לנשים רבות מאוד יש לק ג'ל ולרוב הן הולכות לחדש אותו פעם ב 3 שבועות בערך (לק רגיל היו נשים מורחות כל יום) ולא מתחילה להוריד אא"כ בטוחה שתוכל לנקות הכל.
בעקבות המצב בו אין אפשרות להגיע להורדת לק מקצועית עקב ההסגר, ולרוב הנשים הצפרניים גדלות בינתיים הרי שלכולן שורש הציפורן חשופה, וכשאין ברירה וזה הופך לנורמה זמנית וכבר לא מפריע להסתובב כך בחוץ/בעבודה, כיון שכך אינו חוצץ.

( במצב שהלק לא שלם ולא ניתן בשום פנים ואופן להוריד את הכל עדיף למרוח לק רגיל)

הפוסט לק ג'ל בימות הקורונה הופיע לראשונה ב-מרכז פעימות.

ב) הגמרא אומרת במסכת כתובות ספק נפשות אין הולכין אחר הרוב. לפי הרוב אפילו לא נחלל את השבת לא ימות, ומה שנחלל לא מעלה ולא מוריד – תמיד צריכים לחוש לצד שיש סכנת נפשות.

ג) הגמרא (בפ' הערל) מביאה את הסיפור מצות מילה במדבר שלא מלו כיון שהיה קצת ספק סכנה במילה ורק שבט לוי מלו במדבר.

והחתם סופר מביא את הסיפור הזה ושואל הרי משה רבנו היה שם איתם במדבר ומה הוא חשב אם זה ספק סכנה איך שבט לוי מלו את בניהם. ואם זה לא ספק סכנה מדוע לא מלו כולם את בניהם. החתם סופר דן בזה.

ד) אך הפשטות כפי ר' חיים עוזר כותב בתשובות שלו– על הפסוק "שומר פתאים ה'" כשיש ספק רחוק רחוק של סכנה ויש חשש רחוק של סכנה זה תלוי בכל אדם ואדם בכל חולה וחולה ואם הוא מצטער על כך והוא חושש על הבן הזה אזי זה נחשב ספק סכנה.

ה) בניו יורק ירד מספר החולים ויש כעת הרבה שלא רוצים לשים מסכה ולא רוצים להיבדק ולהתרחק אחד מהשני.

אלה שלא חוששים אומרים שומר פתאים ה', אך לגבי אלה שחוששים זה נחשב ספק סכנה.

שבט לוי היו אחראים על הרפואה של התינוקות שלהם. בדרך כלל זה תלוי באדם עצמו, אך בתינוק תלוי בהורים שלו. 

שבט לוי לא היו חוששים והיה להם יותר ביטחון  – אין כאן ספק סכנה

ושאר השבטים היו חוששים – ולהם זה נחשב ספק סכנה ולכן לא מלו במדבר.

וזה חוזר לדין של שומר פתאים ה'

ו) לגבי מי שהיה חולה (קורונה) ועכשיו יוצא מהמחלה שלו – אם צריך לאכול פחות פחות מכשיעור?

משפחת סולובייצ'יק אומרים (בשם ר' חיים סולובייצ'יק והרב וולוול סולובייצ'יק הדפיס את זה בחידושים שלו על הרמב"ם והוא כותב) שרב חיים סולובייצ'יק פסק שאם אדם כבר היה חולה שיש בו סכנה והוא יוצא כעת מהסכנה לא מדקדקים איתו שיאכל פחות מכשיעור, כמו שהמגיד משנה כותב שחולה שיש בו סכנה בשבת עושין לו כל צרכיו, ולגבי חולה ביום הכיפורים הכוונה שיאכל בריא נורמלי ולא פחות פחות מכשיעור.

חולה שיש בו סכנה לא מדקדקים שיאכל פחות פחות מכשיעור, ולכן ביום הכיפורים יאכל כרגיל ולא לדקדק פחות פחות מכשיעור.

ז) למעשה זה לא היה הפסק הזה של הרב חיים סולובצייק במיוחד.

הנצי"ב מוולוז'ין כותב בביאור שלו על … כשהגיע לישיבה ללמוד בוולוז'ין ר' דוד היה עדיין בחיים אמר שזה הפסק היה של ר' חיים מוולוז'ין ולא של הרב חיים סולובייצ'יק.

גם הרב קוק שלמד בוולוז'ין הוא היה מקורב לנצי"ב ולא רצה להקשיב לשיעורים של הרב חיים סולובייצ'יק. הוא נהג כפסק הזה של הנצי"ב שקיבל הפסק מפני שהרב חיים מוולוז'ין אמר זאת – כשיש חולה מסוכן לא מדקדקים איתו שיאכל פחות פחות מכשיעור.

ח) הרב סולובייצ'יק תמיד היה מספר (והדפיס את זה באחד מהמאמרים שלו) כשאבא שלו רב משה סולובייצ'יק קיבל את הרבנות אז הרב חיים ביקש ממנו להבטיח לו בתקיעת כף שיפסוק כמותו לגבי חולה ביום הכיפורים כהפסק שלו שלא לדקדק עם החולה שיאכל פחות מכשיעור, אלא שיאכל כאדם נורמלי.

למעשה כשמסתכלים במשנה ברורה רואים שכתוב שם (אבל לא כולנו קוראים כל שורה במ"ב, תמיד משמיטים את השורה הזו), זה מופיע בהל' יוהכ"פ בחולה מסוכן לא מדקדקים על פחות פחות מכשיעור.

ט) למעשה, הרופאים לא יודעים מספיק אודות המחלה הזו, וכשיש איזה ספק ספקא רחוק הדין הוא "וחי בהם ולא שימות בהם" וכמו שהרב הלפרין הביא את התוספות שאם יש איזה ספק כל שהו צריכים להיזהר שלא ניפגע מהמחלה".

י) שאלת דר' דרזנר (המנחה):

"האם הבנתי נכון שאתה מסכים לרב דר' הלפרין שכל חולה עם קורונה גם אם הוא צעיר ובריא,שצריך לאכול ולשתות גם אם הוא מרגיש טוב, רק אובחן כחולה".

הרב שכטר: "כן. אפילו ספק ספקא".

דר' דרזנר: "יש הרבה אנשים עושים בדיקה (בגלל שהחבר היה חולה או בן משפחה) ומתברר שיש להם קורונה בגוף אך לא סובלים מכל סימן ומחלה." 

מה הכוונה שהוא לא חולה? לא מרגיש?"

הרב שכטר: "לשאול רופא, ואם יגיד שיש אפילו אחוז אחד של סכנה זה נחשב כספק סכנה.

יש טועים וחושבים ספק סכנה דוקא שימות ביום הכיפורים, זה לא נכון, אפילו ימות אחר שנה בגלל הצום  זה יגרום לחייו שיתקצרו – זה נחשב כספק סכנה".

דר' דרזנר: "לדעתך, אדם מבוגר בן 80 אם הוא יידבק זה יכול לסכן אותו – האם כעת שלא חולה צריך להימנע מלצום?"

הרב שכטר: "מה היה? קרוב לאלה?…" 

דר' דרזנר: "הוא לא היה במגע. נגיד שהוא גר במקום…"

הרב שכטר: "מסתמא מחוייב לצום, כיון שאין אפילו ספק סכנה, מהיכי תיתי שיש כאן אפילו ספק סכנה?!."

הפוסט יום כיפור בצל הקורונה הופיע לראשונה ב-מרכז פעימות.

א. תַּפְקִידֵי הַבַּלָנִית הֵם שְׁנָיִם: הָאֶחָד, בֵּירוּרֵי הָעוּבְדוֹת, דְּהַיְנוּ, לִבְדּוֹק חֲצִיצוֹת בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה הַטּוֹבֶלֶת יְכוֹלָה לִרְאוֹת, וְכֵן לִבְדּוֹק הַטְבִילָה, שֶׁכָּל גּוּפָה וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ יִהְיוּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם.

הַשֵּׁנִי, בַּשְּׁאֵלוֹת הַהִלְכָתִיוֹת: לִשְׁאוֹל שְׁאֵלָת חָכָם.

כַּמּוּבָן, מִלְּבַד הַנּוֹשְׂאִים הַהִלְכָתִיים, יֵשׁ לַבַּלָנִית תַּפְקִיד חָשׁוּב מְאֹד בַּזְּמַן חָשׁוּב מְאֹד שֶׁל הַזּוּגִיוּת, וְלָכֵן מִלָּה טוֹבָה וּמְאוֹר פָּנִים, הַעֲרָכָה לָאִשָּׁה עַל כָּל הַפְּעֻלּוֹת שֶׁלָּה עַד רֶגַע הַטְבִילָה, וְ"הֶאָרָה" בִּמְקוֹם "הֶעָרָה" יוֹסִיפוּ לָאִשָּׁה הַרְבֵּה כּוֹחוֹת וְשִׂמְחָה.

ב. כְּשֶׁפּוֹשֶׁטֶת מַלְבּוּשֶׁיהָ וַעֲדָיִין עוֹמֶדֶת בַּחֲלוּקָה, תְּבָרֵךְ: "בא"י אמ"ה אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה", וְתִפְשׁוֹט חֲלוּקָה וְתִטְבּוֹל (וי"א כיון שבמקוה יש בו הבל וזוהמא שלא תברך שם אלא בחדר הסמוך); וְאִם לֹא בֵּרְכָה אָז, תְּבָרֵךְ לְאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס עַד צַוָּארָהּ בַּמַּיִם; וְאִם הֵם צְלוּלִים, עוֹכָרְתָן בְּרַגְלֶיהָ וּמְבָרֶכֶת. כָּתַב הָרָמָ"א: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תְּבָרֵךְ עַד אַחַר הַטְּבִילָה וְכֵן נוֹהֲגִים שֶׁלְאַחַר הַטְּבִילָה, בְּעוֹדָהּ עוֹמֶדֶת תּוֹךְ הַמַּיִם, מְכַסָּה עָצְמָה בְּבִגְדָהּ אוֹ בַּחֲלוּקָה, וּמְבָרֶכֶת. 

שְׁנֵי מִנְהָגִים אֵלֶּה, הָרִאשׁוֹן הוּא לָדַעַת השו"ע, וְכֵן נָהֲגוּ סְפָרַדִים וְתֵימָנִים, וְהַשֵּׁנִי, הוּא לָדַעַת הַרַמָ"א, וְכֵן נָהֲגוּ אֶשְׁכְּנָזִים. אָמְנָם, הַנָּשִׁים נוֹהֲגוֹת לִטְבּוֹל עוֹד פַּעַם אַחַר הַבְּרָכָה. וּצְרִיכָה לְהִזָּהֵר שֶׁשְּׁתֵּי הַטְּבִילוֹת תִּהְיֶינָה כָּרָאוּי וְכַהֲלָכָה. עַל כֵּן תְּסַלֵּק אֶת יָדֶיהָ שֶׁהִנִּיחָה אוֹתָם לְמַטָּה מְלִבָּה בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, וְתִטְבּוֹל עוֹד פַּעַם כַּדִין.

הפוסט הַטְבִילָה​ הופיע לראשונה ב-מרכז פעימות.

א. חֲפִיפָה מְהַוָּה פְּעוּלָה אַחַת מִתּוֹךְ שָׁלוֹשׁ פְּעוּלוֹת שֶעִנְיָנָן הֲכָנוֹת לַטְּבִילָה, וְכוּלָן נִקְרָאוֹת עַל שְׁמָה: (א) עִיוּן וּבְדִיקַת הַגּוּף; (ב) שְׁטִיפָת הַגּוּף בְּמָיִם חַמִּים; (ג) חֲפִיפָה וְסֵרוּק.

ב. מְקוֹמוֹת בַּגּוּף שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִרְאוֹתָם בְּעֵינֶיהָ, כְּגוֹן: גַּב, עוֹרֶף וַאֲחוֹרֵי הָאָזְנָיִים – אִם בָּדְקָה הֵיטֵב בְּמִשׁוּשׁ בְּיָדֶיהָ, וְלֹא הָיָה כְּלוּם הֲרֵי זֶה חָשׁוּב שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם חֲצִיצָה. לָכֶן אִם הִתְעַסְּקָה לְהוֹרִיד אֶת הַחֲצִיצָה, הֲרֵי זֶה כְּמוֹ עִיּוּן. כְּמוֹ כֵן, בְּשָׁעָה שֶׁרוֹחֶצֶת עָצְמָה אִם שָׂמָה לֵב עַל מְקוֹמוֹת אֵלֶּה בִּמְיוּחָד הֲרֵי זֶה כְּעִיּוּן.

ג.  הֲכָנוֹת לַטְבִילָה בַּנַּחַת וְלֹא בְּחִפָּזוֹן; אַמְבַּטְיָה: אִשָּׁה שֶׁרוֹצָה וּרְגִילָה לַחֲפוֹף, לִרְחוֹץ וְלָשֶׁבֶת בְּאַמְבַּטְיָה קוֹדֶם הַטְבִילָה, אַךְ אֵין לָהּ אַמְבַּטְיָה בְּבֵיתָהּ אוֹ אֵין לָהּ פְּנַאי לְאַמְבַּטְיָה בְּיוֹם סָמוּךְ לַטְּבִילָה, כְּגוֹן: שֶׁהוּא בָּעֶרֶב שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהּ פְּנַאי, אוֹ שֶׁמִּטָּעֲמֵי צְנִיעוּת אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אַמְבַּטְיָה בְּנַחַת אַחַר הַצָּהֳרַיִם בְּבֵיתָהּ – רַשָּׁאִית לַחֲפוֹף בְּאַמְבַּטְיָה לַיְלָה קוֹדֶם לָכֵן. עִם זֹאת, רְחִיצָה אֵינָה צְרִיכָה אַמְבַּטְיָה אֶלָא אֶפְשָר לִרְחוֹץ בְּמִקְלַחַת אַף בְּלֹא לָשֶׁבֶת בְּאַמְבַּטְיָה.

הפוסט חֲפִיפָה לִטְבִילָה הופיע לראשונה ב-מרכז פעימות.

א. חֲצִיצוֹת מְהַתּוֹרָה וּמִדְרַבָּנָן: חֲצִיצָה מְהַתּוֹרָה (הָלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי) רוּבּוֹ וּמַקְפִּיד עָלָיו. חֲצִיצָה מִדְרַבָּנָן, אֶחָד מְהַתְּנָאִים, אִם מַקְפִּיד עָלָיו אֲפִילוּ בְּמִיעוּטוֹ חוֹצֵץ, וְאִם אֵין מַקְפִּיד עָלָיו רַק בְּרוּבּוֹ חוֹצֵץ. מִיעוּטוֹ וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו אֵינוֹ חוֹצֵץ אַף לֹא מִדְרַבָּנָן. עַיֵּן בִּפְנִים הַסֵּפֶר לְעִנְיָן הַקְפָּדָה בַּאֲנָשִׁים שׁוֹנִים וּמַצָּבִים שׁוֹנִים.

ב. דָּבָר חוֹצֵץ נֶחְשָׁב כָּל דָּבָר הַמְּהוּדָק לַגּוּף אוֹ לְשֵׂעָר עַד כְּדֵי שֶׁהוּא מוֹנֵעַ בִּיאָת מַיִם בִּמְקוֹם מַגָּעוֹ, בֵּין אִם הַדָּבָר הוּא שֶׁלֹּא מִגּוּפָה בֵּין אִם הוּא מִגּוּפָהּ.

ג. "חֵלֶק" גָּרוּעַ מִ"שָׁלֵם", וּמַקְפִּידִים עָלָיו יוֹתֵר: אִשָּׁה שֶׁרוֹאָה כִּי לֹא תּוּכַל לְהָסִיר צֶבָע אוֹ אִפּוּר וְכָל כיו"ב, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לָהּ מַסְפִּיק חוֹמֶר לְהַסִירָם, אוֹ שֶׁאֵין לָהּ פְּנַאי לְהַסִירָם בְּנַחַת וּוַדָאִי יִשָּׁאֵר מְעַט מְהֵם, אוֹ אַף אִם הַבַּלָנִית כְּבָר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַמְתִּין לָהּ – עָדִיף שֶׁלֹּא תַּתְחִיל לְהָסִירָם וְתַנִיחֵם כָּךְ וְתִטְבּוֹל.

ד. כִּנִּים וּבֵיצֵי כִּנִּים הַדְּבוּקִים בַּשְׂעָרוֹת חוֹצְצִים; אוּלָם אִם אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהָסִירָן, כְּגוֹן שֶׁכְּבָר סֵרְקָה וְשִׁפְשְׁפָה וְרָחֲצָה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, אֵין הַנִּשְׁאָרוֹת חוֹצְצוֹת.

ה. צְרִיכָה לַחֲצוֹץ שִׁינֶיהָ שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהֶם דָּבָר חוֹצֵץ, שֶׁאִם טָבְלָה וְנִמְצָא שׁוּם דָבָר דָבוּק בָּהֶם לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה. וְיֵשׁ נוֹהֲגוֹת שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּשָׂר בְּיוֹם לֶכְתָּן לַמִקְוֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִכְנָס בֵּין הַשִּינָיִם יוֹתֵר מִמַּאֲכָל אַחֵר.

ו. בְּיָמִים שֶׁמִצְוָה לֶאֱכוֹל בָּשָׂר, כְּגוֹן בִּסְעוּדוֹת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, וְכֵן בִּשְׁאַר סְעוּדוֹת מִצְוָה אַף בִּימוֹת הַחוֹל – מוּתֶרֶת לֶאֱכוֹל בָּשָׂר.

ז. כָּל שֶׁנַּעֲשָׂה לִרְפוּאָה, וְאִי אֶפְשָׁר לְהָסִירוֹ מֵחֲמַת כְּאֵב וְצַעַר, אֵינוֹ חוֹצֵץ לִטְבִילָה.

הפוסט חֲצִיצָה​ הופיע לראשונה ב-מרכז פעימות.

א. שְׁלשָׁה גִדְרֵי מִצְוָּה יֵשׁ בַּטְּבִילָה: (1) טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ; (2) לֹא לִשְהוֹת בְּטוּמְאָה; (3) לְהִיטָהֵר לְבַעֲלָהּ, הֵן מִשּׁוּם מִצְוָת פִּרְיָהּ וּרְבִיָּה, הֵן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ.

ב. אַף בְּיָמֵינוּ, שַׁיָּךְ עִנְיָן לְמַהֵר לִדְבַר מִצְוָה בִּטְבִילָה. לָכֶן אִשָּׁה צְרִיכָה לְהִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת טְהוֹרָה לְבַעֲלָהּ כְּכָל שֶׁאֶפְשָׁר בְּיָדָהּ, וְאֵין זֶה מְחַיֵּב קִרְבָה אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה טְהוֹרָה בְּבֵיתָהּ.

ג. סִימָן נָתְנוּ כְּדֵי לִזְכּוֹר אֶת לֵיל הַטְּבִילָה: הַיּוֹם בַּשָּׁבוּעַ בּוֹ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה הִפְסִיקָה בְּטָהֳרָה, אוֹתוֹ יוֹם בַּשָּׁבוּעַ, בַּשָּׁבוּעַ שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן, בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל יוֹם לִקְרַאת הַלַּיְלָה הוּא לֵיל טְבִילָתָהּ. לְמָשָׁל: אִם הִפְסִיקָה בְּטָהֳרָה יוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ לִקְרַאת הָעֶרֶב קֹדֶם הַשְּׁקִיעָה, הֲרֵי שֶׁלֵּיל טְבִילָתָהּ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן בְּיוֹם רִאשׁוֹן בָּעֶרֶב אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים שֶׁהוּא לֵיל שֵׁנִי, הַקָרוּי אוֹר לְיוֹם שֵׁנִי. סִימָן הוּא דַוְקָא אִם הִתְחִילָה מִיָד שִבְעָה נְקִיִים.

הפוסט מִצְוָת הַטְּבִילָה​ הופיע לראשונה ב-מרכז פעימות.

ו. שִׁבְעָה נְקִיִים צְרִיכִים לִהְיוֹת אַחַר הֶפְסֵק טָהֳרָה אַךְ אֵינָם צְרִיכִים לִהְיוֹת סְמוּכִים לוֹ מִיָּד, כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, וִיכוֹלָה לְהַתְחִיל סְפִירַת שִׁבְעָה נְקִיִים גַּם יוֹם אוֹ יוֹתֵר לְאַחַר מִכֶּן, כְּגוֹן: אִם שָׁכְחָה וְלֹא הִתְחִילָה מִיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי הֶפְסֵק טָהֳרָה, אוֹ אֲפִילוּ רוֹצָה לְכַתְּחִלָּה לִדְחוֹת תְּחִילָת שִׁבְעָה נְקִיִים, לֹא הִפְסִידָה הַהֶפְסֵק טָהֳרָה וּמוֹנָה מִיּוֹם שֶׁלְּאַחַר מִכֶּן.

ז. בְּהַמְתַנָת הַיָּמִים קֹדֶם תְּחִילָת שִׁבְעָה נְקִיִים מִשּׁוּם "פּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע" יֵשׁ שִיטוֹת שוֹנוֹת: (א) לרמב"ם: שָׁלוֹשׁ עוֹנוֹת שֶׁהֵן יוֹם וּמֶחֱצָה, דְּהַיְנוּ, לְמַּעֲשֶׂה יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת הֶפְסֶק בְּטָּהֳרָה מֵהַיּוֹם הַשֵּׁנִי וְאֵילָךְ. (ב) לשו"ע: שֵׁשׁ עוֹנוֹת שֶׁהֵן שָׁלוֹשׁ יְמָמוֹת, דְּהַיְנוּ, לְמַּעֲשֶׂה יְכוֹלָה לְהַפְסִיק בְּטָּהֳרָה מֵהַיּוֹם הַרְבִיעִי וְאֵילָךְ. לְמַּעֲשֶׂה, כֵּיוָן שֶׁאִשָּׁה רוֹחֶצֶת הַנַּרְתִּיק קֹדֶם תְּחִלַּת שִׁבְעָה נְקִיִים אֵין מַשְׁמָעוּת מַעֲשִׂית לְהַמְתָנָה זוֹ וְרַשָאִית לְהַתְחִיל שִׁבְעָה נְקִיִים מִיָד בְּסִיוּם הַוֶסֶת. (ג) לרמ"א: כְּדֵי לְהַתְחִיל שִבְעָה נְקִיִים צְרִיכָה לְהַמְתִין חֲמִשָׁה יָמִים לְפָחוֹת מֵאָז שֶהִתְחִיל הַוֶסֶת בְּרוֹב הַמִקְרִים (ויש מצבים שאף למנהג זה יכולה להתחיל הנקיים לפני חמשה ימים, כגון ב"ביוץ מוקדם" (ביוץ לפני הטבילה) או כשחוזר לביתו רק לשבת, ותעשה שאלת חכם) וְאֵין מַשְׁמָעוּת מַעֲשִית לִרְחִיצַת הַנָרְתִיק, אוּלָם הַרְחִיצָה מוּמְלֶצֶת לִמְנִיעַת כְּתָמִים בִּשִׁבְעָה נְקִיִים.

ח. הַבְּדִיקוֹת בְּשִׁבְעָה נְקִיִים: אף שֶרָאוּי לְכַתְחִילָה שֶתִבְדוֹק פֳּעָמַיִם בְּכָל יוֹם מְשִבְעָה נְקִיִים, מְעִיקָר הַדִּין אִם בָּדְקָה בַּרִאשׁוֹן וּבַשְבִיעִי מוֹעִיל, (סיבות נפוצות ביותר שבגללן יש למעט בבדיקות (ואף ללבוש צבעוני גם בז' נקיים): (1) פצע או שפשוף או כאב או גירוי חזק או שורף. (2) כשיש כתמי דם (מחמת חולשה לאחר לידה או לקיחת כדורים או הת"ר או מסיבה אחרת) (3) כשמצאה כתם דם שאינו מטמא אפילו יותר מכגריס על נייר קינוח (אף לאחר הטלת מ"ר) או על תחבושת או בתוך האסלה). לַנוֹהֲגִים כַּרָמְבָּ"ם: בְּדִיקָה אַחַת בָּרִאשׁוֹן אוֹ בָאֶמְצָעִי אוֹ בַּשְבִיעִי מוֹעִילָה. גַם אִם מָצְאָה מַרְאֶה טָמֵא לֹא תִפְסוֹל אוֹתוֹ, וְתַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם ׁ(עם כל הבדיקות שהיו). עי' לעיל פ"א ס"ט.

הפוסט שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִים הופיע לראשונה ב-מרכז פעימות.

א. מִשֶׁפָּסָק הַדִימוּם (אף שעדיין יש הפרשות טהורות הממשיכות אחרי עיקר הדימום) וְרוֹצָה לְהִיטָהֵר צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת הֵפְסֶק טָהֳרָה, בֵּין אַחֲרֵי וֶסֶת, בֵּין אַחֲרֵי דִּימוּם אוֹ כֶּתֶם כָּלְשֶׁהוּ שֶׁנִּטְמְאָה מִמֶנוּ (אַחֲרֵי שְׁאֵלָת רַב) וּצְרִיכָה לִמְנוֹת שִׁבְעָה נְקִיִים. שִׁבְעָה נְקִיִים מַתְחִילִים מִיוֹם הַמָחָרַת שֶאַחֲרֵי הֵפְסֶק טָהֳרָה (עי' לְהָלָן שי"א כִּי אֵינָה יְכוֹלָה לְהַתְחִיל מִיָד אֶלָא צְרִיכָה לְהַמְתִין מִסְפָּר יָמִים).

ב. כְּדֵי לְהַתְחִיל בְּהֶפְסֵק טָהֳרָה (וְשִבְעָה נְקִיִים) רוֹחֶצֶת הֵיטֵב כְּדֵי לְנַקוֹת שְאֵרִיוֹת הַדָּם, וּבוֹדֶקֶת בַּנַרְתִּיק הֵיטֶב עַד מָקוֹם שֶיָדָה מַגַעַת (מעיקר הדין יכולה לבדוק מיד בסיום הרחצה. דין טמפון להלן), וְלוֹבֶשֶת בְּגָדִים נְקִיִים מִכְּתָמִים; רוֹב קְהִילוֹת יִשְרָאֵל נָהֲגוּ לִלְבּוֹש בֶּגֶד הַצָּמוּד לַגּוּף (לְבָנִים) בְּצֶבַע לָבָן; אִם צְרִיכָה לִלְבּוֹש צִבְעוֹנִים (אם יש כתמים) אוֹ כְּשֶרוֹצָה לֹא לְהִתְטַמֵא מִכְּתָמִים (כדלהלן פי"א ס"ג) תִלְבָּש צִבְעוֹנִים וְתָנִיחַ עֲלֵיהֶם תַחְבוֹשֶׁת לְבָנָה (וכתמי דם עליהן טהורים, כדלעיל פ"ג ס"ד (ב)), וּמִתְקַיֵים בָּזֶה הַמִנְהָג שֶהָצָמוּד לְגוּפָה יִהְיֶה לָבָן.

ג. הֶפְסֶק טָהֳרָה יֵשׁ לַעֲשׂוֹתוֹ לְכַתְּחִילָּה "סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת" אוֹ קוֹדֶם לָזֶה מְעָט; אַךְ אִם דְּחִיַּת הַבְּדִיקָה עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן עֲלוּלָה לִגְרוֹם לָהּ לְאַחֵר עַד אַחַר הַשְּׁקִיעָה אוֹ לִשְׁכּוֹחַ כְּלָל לַעֲשׂוֹת בְּדִיקַת הֵפְסֶק טָהֳרָה יְכוֹלָה לְהַקְדִּים לַעֲשׂוֹתָהּ מִזְּמַן "מִנְחָה קְטַנָּה", כְּשָׁעָתָּיִים וּמֶחֱצָה קוֹדֶם הַלַּיְלָה; מִי שֶחוֹשֶשֶת לִשְכּוֹחַ אוֹ שֶלֹא תוּכַל לַעֲשֹוֹת הֵפְסֶק טָהֳרָה כנ"ל, תַקְדִים לַעֲשֹוֹת הֵפְסֶק טָהֳרָה מֵהַבּוֹקֶר וְאַף קוֹדֶם לָזֶה, וְתַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם. יְתֵרָה מִזּוֹ, מוּתָר לָהּ לְהַקְדִּים בְּדִיקַת הֵפְסֶק טָהֳרָה וְאַף רָאוּי לְכַתְּחִילָּה לַעֲשׂוֹת כֵּן, הֵן כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִרְחוֹץ עָצְמָה הֵיטֵב לַמַּטָּרוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל, הֵן כְּדֵי שֶׁאִם הַבְּדִיקָה הָרִאשׁוֹנָה לֹא תִּהְיֶה טְהוֹרָה תּוּכַל לִבְדוֹק שׁוּב שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ לַחַץ וְאַף תַסְפִּיק לִֹשְאוֹל עָלֶיהָ, אִם צָרִיך. מִי שֶמִשְתַמֶשֶת בְּטַמְפּוֹנִים בִּזְמָן הַוֶסֶת אֶפְשָר שֶהַטַמְפּוֹן הַאֲחָרוֹן בְּלִי דָם יָכוֹל לְהֵיחָשֵב כְּהֶפְסֶק טָהֳרָה. בְּכָל הַפְּרָטִים הָאֵלֶה תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם.

ד. מוֹך דָחוּק: (לְעוֹלָם בְּדִיקָת "הֶפְסֶק טָהֳרָה" קוֹדֶמֶת לְ"מוֹך דָחוּק") הוּא עֵד בְּדִיקָה שֶמַכְנִיסָה לַנַרְתִיק לִפְנֵי שְקִיעָה וְשׁוֹהֶה עַד אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים. (הֶפְסֶק טָהֳרָה מַכְנִיסָה וֹּמוֹצִיאָה מִיָד וְמוֹך דָחוּק מַשְהָה אוֹתוֹ כֹּל "בֵּין הַשְמָשוֹת" כְּ 15-20 דַקוֹת). מִנְהָגִים שוֹנִים בָּזֶה: י"א מִנְהָג כָּשֵר לְהָנִיחַ מוֹך דָחוּק; וי"א שֶׁהוּא מְמִידַת חֲסִידוּת; ויש שֶלֹא נָהֲגוּ,  וְתַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם.

ה. אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַכָּה וְכָל פַּעַם שֶׁבּוֹדֶקֶת מוֹצֵאת דָּם, וְסָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁהוּא מְהַמַכָּה, וְכֵן אִשָּׁה אַחֲרֵי לֵידָה אוֹ טִפּוּלִים רְפוּאִיִים וכיו"ב (אף שיש מקום לתלות הדם במכה ולטהרו), תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָת חָכָם כֵּיצַד לִנְהוֹג בִּבְדִיקוֹת אֵלוּ וְכֵן בִּבְדִיקוֹת שִׁבְעָה נְקִיִים, דלהלן.

הפוסט הֵפְסֶק טָהֳרָה​ הופיע לראשונה ב-מרכז פעימות.