א) הריקנאטי מביא את הסיפור על אחד מבעלי התוספות שהיה חולה והרופאים אמרו לו שאם יצום קיימת אפשרות שהוא ימות. ואותו אחד מבעלי התוספות אמר שאין ספק מוציא מידי ודאי, [היות שודאי שאסור לאכול ביום הכיפורים ורק ספק אם ימות ולכן רק זה ספק שהוא ימות] ואותו אדם צם ונפטר. וכל בעלי התוספות אמרו שהוא עשה שלא כדין, כשיש ספק או ספק ספקא בסכנת נפשות ואין אנו יודעים אודות המחלה הזו, תמיד צריך ללכת להחמיר – לחלל שבת ולאכול ביום הכיפורים. ואפילו זה נגד הרוב.
ב) הגמרא אומרת במסכת כתובות ספק נפשות אין הולכין אחר הרוב. לפי הרוב אפילו לא נחלל את השבת לא ימות, ומה שנחלל לא מעלה ולא מוריד – תמיד צריכים לחוש לצד שיש סכנת נפשות.
ג) הגמרא (בפ' הערל) מביאה את הסיפור מצות מילה במדבר שלא מלו כיון שהיה קצת ספק סכנה במילה ורק שבט לוי מלו במדבר.
והחתם סופר מביא את הסיפור הזה ושואל הרי משה רבנו היה שם איתם במדבר ומה הוא חשב אם זה ספק סכנה איך שבט לוי מלו את בניהם. ואם זה לא ספק סכנה מדוע לא מלו כולם את בניהם. החתם סופר דן בזה.
ד) אך הפשטות כפי ר' חיים עוזר כותב בתשובות שלו– על הפסוק "שומר פתאים ה'" כשיש ספק רחוק רחוק של סכנה ויש חשש רחוק של סכנה זה תלוי בכל אדם ואדם בכל חולה וחולה ואם הוא מצטער על כך והוא חושש על הבן הזה אזי זה נחשב ספק סכנה.
ה) בניו יורק ירד מספר החולים ויש כעת הרבה שלא רוצים לשים מסכה ולא רוצים להיבדק ולהתרחק אחד מהשני.
אלה שלא חוששים אומרים שומר פתאים ה', אך לגבי אלה שחוששים זה נחשב ספק סכנה.
שבט לוי היו אחראים על הרפואה של התינוקות שלהם. בדרך כלל זה תלוי באדם עצמו, אך בתינוק תלוי בהורים שלו.
שבט לוי לא היו חוששים והיה להם יותר ביטחון – אין כאן ספק סכנה
ושאר השבטים היו חוששים – ולהם זה נחשב ספק סכנה ולכן לא מלו במדבר.
וזה חוזר לדין של שומר פתאים ה'
ו) לגבי מי שהיה חולה (קורונה) ועכשיו יוצא מהמחלה שלו – אם צריך לאכול פחות פחות מכשיעור?
משפחת סולובייצ'יק אומרים (בשם ר' חיים סולובייצ'יק והרב וולוול סולובייצ'יק הדפיס את זה בחידושים שלו על הרמב"ם והוא כותב) שרב חיים סולובייצ'יק פסק שאם אדם כבר היה חולה שיש בו סכנה והוא יוצא כעת מהסכנה לא מדקדקים איתו שיאכל פחות מכשיעור, כמו שהמגיד משנה כותב שחולה שיש בו סכנה בשבת עושין לו כל צרכיו, ולגבי חולה ביום הכיפורים הכוונה שיאכל בריא נורמלי ולא פחות פחות מכשיעור.
חולה שיש בו סכנה לא מדקדקים שיאכל פחות פחות מכשיעור, ולכן ביום הכיפורים יאכל כרגיל ולא לדקדק פחות פחות מכשיעור.
ז) למעשה זה לא היה הפסק הזה של הרב חיים סולובצייק במיוחד.
הנצי"ב מוולוז'ין כותב בביאור שלו על … כשהגיע לישיבה ללמוד בוולוז'ין ר' דוד היה עדיין בחיים אמר שזה הפסק היה של ר' חיים מוולוז'ין ולא של הרב חיים סולובייצ'יק.
גם הרב קוק שלמד בוולוז'ין הוא היה מקורב לנצי"ב ולא רצה להקשיב לשיעורים של הרב חיים סולובייצ'יק. הוא נהג כפסק הזה של הנצי"ב שקיבל הפסק מפני שהרב חיים מוולוז'ין אמר זאת – כשיש חולה מסוכן לא מדקדקים איתו שיאכל פחות פחות מכשיעור.
ח) הרב סולובייצ'יק תמיד היה מספר (והדפיס את זה באחד מהמאמרים שלו) כשאבא שלו רב משה סולובייצ'יק קיבל את הרבנות אז הרב חיים ביקש ממנו להבטיח לו בתקיעת כף שיפסוק כמותו לגבי חולה ביום הכיפורים כהפסק שלו שלא לדקדק עם החולה שיאכל פחות מכשיעור, אלא שיאכל כאדם נורמלי.
למעשה כשמסתכלים במשנה ברורה רואים שכתוב שם (אבל לא כולנו קוראים כל שורה במ"ב, תמיד משמיטים את השורה הזו), זה מופיע בהל' יוהכ"פ בחולה מסוכן לא מדקדקים על פחות פחות מכשיעור.
ט) למעשה, הרופאים לא יודעים מספיק אודות המחלה הזו, וכשיש איזה ספק ספקא רחוק הדין הוא "וחי בהם ולא שימות בהם" וכמו שהרב הלפרין הביא את התוספות שאם יש איזה ספק כל שהו צריכים להיזהר שלא ניפגע מהמחלה".
י) שאלת דר' דרזנר (המנחה):
"האם הבנתי נכון שאתה מסכים לרב דר' הלפרין שכל חולה עם קורונה גם אם הוא צעיר ובריא,שצריך לאכול ולשתות גם אם הוא מרגיש טוב, רק אובחן כחולה".
הרב שכטר: "כן. אפילו ספק ספקא".
דר' דרזנר: "יש הרבה אנשים עושים בדיקה (בגלל שהחבר היה חולה או בן משפחה) ומתברר שיש להם קורונה בגוף אך לא סובלים מכל סימן ומחלה."
מה הכוונה שהוא לא חולה? לא מרגיש?"
הרב שכטר: "לשאול רופא, ואם יגיד שיש אפילו אחוז אחד של סכנה זה נחשב כספק סכנה.
יש טועים וחושבים ספק סכנה דוקא שימות ביום הכיפורים, זה לא נכון, אפילו ימות אחר שנה בגלל הצום זה יגרום לחייו שיתקצרו – זה נחשב כספק סכנה".
דר' דרזנר: "לדעתך, אדם מבוגר בן 80 אם הוא יידבק זה יכול לסכן אותו – האם כעת שלא חולה צריך להימנע מלצום?"
הרב שכטר: "מה היה? קרוב לאלה?…"
דר' דרזנר: "הוא לא היה במגע. נגיד שהוא גר במקום…"
הרב שכטר: "מסתמא מחוייב לצום, כיון שאין אפילו ספק סכנה, מהיכי תיתי שיש כאן אפילו ספק סכנה?!."
