פרק טו
א. תַּפְקִידֵי הַבַּלָנִית הֵם שְׁנָיִם: הָאֶחָד, בֵּירוּרֵי הָעוּבְדוֹת, דְּהַיְנוּ, לִבְדּוֹק חֲצִיצוֹת בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה הַטּוֹבֶלֶת יְכוֹלָה לִרְאוֹת, וְכֵן לִבְדּוֹק הַטְבִילָה, שֶׁכָּל גּוּפָה וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ יִהְיוּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם.
הַשֵּׁנִי, בַּשְּׁאֵלוֹת הַהִלְכָתִיוֹת: לִשְׁאוֹל שְׁאֵלָת חָכָם.
כַּמּוּבָן, מִלְּבַד הַנּוֹשְׂאִים הַהִלְכָתִיים, יֵשׁ לַבַּלָנִית תַּפְקִיד חָשׁוּב מְאֹד בַּזְּמַן חָשׁוּב מְאֹד שֶׁל הַזּוּגִיוּת, וְלָכֵן מִלָּה טוֹבָה וּמְאוֹר פָּנִים, הַעֲרָכָה לָאִשָּׁה עַל כָּל הַפְּעֻלּוֹת שֶׁלָּה עַד רֶגַע הַטְבִילָה, וְ"הֶאָרָה" בִּמְקוֹם "הֶעָרָה" יוֹסִיפוּ לָאִשָּׁה הַרְבֵּה כּוֹחוֹת וְשִׂמְחָה.
ב. כְּשֶׁפּוֹשֶׁטֶת מַלְבּוּשֶׁיהָ וַעֲדָיִין עוֹמֶדֶת בַּחֲלוּקָה, תְּבָרֵךְ: "בא"י אמ"ה אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה", וְתִפְשׁוֹט חֲלוּקָה וְתִטְבּוֹל (וי"א כיון שבמקוה יש בו הבל וזוהמא שלא תברך שם אלא בחדר הסמוך); וְאִם לֹא בֵּרְכָה אָז, תְּבָרֵךְ לְאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס עַד צַוָּארָהּ בַּמַּיִם; וְאִם הֵם צְלוּלִים, עוֹכָרְתָן בְּרַגְלֶיהָ וּמְבָרֶכֶת. כָּתַב הָרָמָ"א: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תְּבָרֵךְ עַד אַחַר הַטְּבִילָה וְכֵן נוֹהֲגִים שֶׁלְאַחַר הַטְּבִילָה, בְּעוֹדָהּ עוֹמֶדֶת תּוֹךְ הַמַּיִם, מְכַסָּה עָצְמָה בְּבִגְדָהּ אוֹ בַּחֲלוּקָה, וּמְבָרֶכֶת.
שְׁנֵי מִנְהָגִים אֵלֶּה, הָרִאשׁוֹן הוּא לָדַעַת השו"ע, וְכֵן נָהֲגוּ סְפָרַדִים וְתֵימָנִים, וְהַשֵּׁנִי, הוּא לָדַעַת הַרַמָ"א, וְכֵן נָהֲגוּ אֶשְׁכְּנָזִים. אָמְנָם, הַנָּשִׁים נוֹהֲגוֹת לִטְבּוֹל עוֹד פַּעַם אַחַר הַבְּרָכָה. וּצְרִיכָה לְהִזָּהֵר שֶׁשְּׁתֵּי הַטְּבִילוֹת תִּהְיֶינָה כָּרָאוּי וְכַהֲלָכָה. עַל כֵּן תְּסַלֵּק אֶת יָדֶיהָ שֶׁהִנִּיחָה אוֹתָם לְמַטָּה מְלִבָּה בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, וְתִטְבּוֹל עוֹד פַּעַם כַּדִין.
