ההלכות הבאות הן גם כלליות לכל אישה, אך גם נוגעות בדרך כלל לכל יולדת ועל כן חשוב לצרפן:

הוכחה על מכה אם בכוחה להקל אף למפרע

א. דימום ממושך אשר התברר בבדיקה רפואית כי הוא ממכה, ודאי שדם שתראה מכאן ואילך אחרי טהרתה טהור הוא, כל עוד שייך לתלות הדם הממשיך לצאת במכה. לטהר האשה למפרע, כגון בשבעה נקיים שלא תסתור אותם – אי אפשר, שמא דם נדה היה בתחילת הדימום, קודם הבדיקה.

אמנם, אם האשה היתה בחזקת מסולקת דמים, כגון: זקנה שדיממה וטהרה מטומאתה, ולאחר מכן עשו לה גרידה שבעקבותיה דיממה מספר ימים – טהורה, משום שהדימום הוא כתוצאה מהגרידה, ואפשר לתלות כן אף למפרע[1].

ונראה כי כן הדין בכל מסולקת דמים, כגון: מיניקת מסולקת דמים, שנטהרה אחר לידה, ושוב ראתה דימום ועשו לה גרידה להוציא פוליפ וכיו"ב, בפרט אם בנוסף להנקה היא נוטלת הורמונים המסלקים את הדמים[2].

מצב מתמשך כתוצאה מחבלה או פגיעה

ב. האמור לעיל, שבדרך כלל אין להוכיח למפרע אא"כ אשה מסולקת דמים, זה דוקא בחבלה שגרמה לנזק ברקמה בזמן מסוים. אולם במצב מדמם מתמשך זמן מה, הנובע מגורם חיצוני מלאכותי, שבכוונה ושלא בכוונה, יכול להוכיח גם על העבר ממנו התחיל מצב זה.

אשר על כן, בדיקה רפואית-גיניקולוגית כעת על תלונות מתמשכות והולכות תקופת מה יכולות להוכיח על קיום מכה המתאימה לממצאים של הבדיקה.

לכן, חיתוך לידה (=אפיסיוטומי) התהליך שלו הוא הבראה והחלמה, ואם בבדיקה עכשוית נתגלה שהוא קרוב לסוף תהליך ההחלמה, הרי שזה מוכיח שהמכה המוציאה דם היתה מאז הלידה ברציפות, בדרך כלל. מתוך כך, אפשר לתלות בזה גם למפרע.

מכה שמוציאה דם אין הגבלה לכמות הדם

ג. אין הגבלה לכמות הדם שאפשר לתלות ב"מכה" או ב"מחלה", ואפילו שופעת דם יש לתלות במכה שלא בשעת וסתה[3].

כשיש מכה ומצאה דם מועט בבדיקה ביום הוסת

ד. אשה שיש לה "מכה" באותו מקום ומצאה בעֵד בדיקה דם מועט – תולים במכה וטהורה אף ביום הוסת, אם אין דרך וסת לבוא בכמות מועטה[4].

תולה כל מראה דם במכה

ה. אשה שיש לה מכה וראתה דם תולה במכתה, כל זמן שלא התברר שהוא שונה מדם מכתה[5].

כאב כהוכחה על מציאות מכה

ו. אם יש כאב כמבואר בשו"ע[6]: נחלקו הפוסקים אם אפשר לתלות בה דוקא כשידוע שיש מכה או שמא אף באין מכה ידועה, והכאב מהווה הוכחה על קיומה[7].

· אשה "מסולקת דמים" – יש להקל בה להחשיב שכאב חשוב כמכה[8].

· אשה שנוטלת "הורמונים" חשובה "מסולקת דמים", בין אם כמעוברת בין אם יותר ממעוברת ומיניקת  – כל שכן שיש להקל להחשיב "כאב" כ"מכה".

שלש דרגות כאב בשלשה מצבי התנהגות

ז. נראה שיש לחלק את הרגשת הכאב הבא ממכה לשלש דרגות:

(1) מצב של כאב גם ללא כל פעולה או מגע במקום הכאב. (סמוך ליצירתו).

(2) כאב כשיש נגיעה במקום הכאב. (לאחר מכן).

(3) כאב כשיש חיכוך ושפשוף מקום הכאב, כדלעיל. (לאחר מכן).

אשר על כן, יולדת או כל אשה אחרת שיש לה חתכים וקרעים באותו מקום, בין נתפרו בין לא נתפרו, יש ואינה מרגישה כאב בזמן בדיקה ב'עֵד' או בזמן תשמיש וזה אינו משום שאין המקום כואב אלא משום שנרתעה מלהתקרב למקום המכה ונמנעה מלגעת שם, או שלא בדקה בחורים וסדקים ועד מקום שידה מגעת או משום שמרחה משחה נגד כאבים לפני בדיקה או לפני תשמיש.

דעת השו"ע בדיני מכה

ח. שו"ע סי' קפז סעיפים ה-ו: אם יש מכה באותו מקום תולין בדם מכתה, ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינן תולים בדם מכתה.

כתב הרמ"א: וכל זה באשה שיש לה וסת קבוע ואז יכולין לתלות שלא בשעת וסתה במכתה אע"פ שאינה יודעת בודאי שמכתה הוציאה דם.

וכן אם אין לה וסת קבוע והוא ספק אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין תלינן במכה מכח ספק ספיקא ספק מן הצדדים או מן המקור ואת"ל מן המקור שמא הוא מן המכה אבל אם ידוע שבא מן המקור אע"פ שיש לה מכה במקור אינה תולה במכה אם אין לה וסת קבוע אלא אם כן יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם. ומ"מ בשעת וסתה או מל' יום לל' יום אינה תולה במכתה דאל"כ לא תטמא לעולם. וכתמים תולה בה בכל ענין.

נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שהדם יוצא ממנה: וכן אם אומרת ברי לי שאין דם זה בא מן המקור נאמנת וטהורה.

תנאי ההיתר לדם מכה וטעמיו

ט. המכה לדרגותיה:

מצב א:

לרמב"ם ושו"ע: אם יש מכה אף ש"אין ידוע" אם מוציאה דם תולים להקל אף בשעת וסתה[9].

ויש אומרים: שאין להקל אלא דוקא ב"ידוע" שמכתה מוציאה דם רק אז מותרת לבעלה, אולם אם "אין ידוע" אם מכתה מוציאה דם, כיון שיש מחמירים, נכון להחמיר ולטמא אף לדעת השו"ע, אא"כ אינה יכולה להיטהר מחמת המכה שאז יש להקל[10].

מצב ב:

אם יש מכה, אף שאין ידוע אם מוציאה דם – מותרת, והוא שיש לה וסת קבוע שלא בשעת וסתה, אף בלא צורך בשבעה נקיים, בין לשו"ע בין לרמ"א.

הטעם: הן משום "חזקת טהרה", הן משום שלא מצוי אז דמים במקור, ואין מצוי שתראה מחמת תשמיש כיון שחזקה "אוֹרַח בזמנו בא"[11].

מצב ג:

תולה במכתה, בין אם המכה בצדדים, בין אם המכה במקור, ואין חוששים במכה שבמקור שמא יוצא דם נדה עמו[12].

יולדת:

אף יולדת או מפלת, סבורות כי אין אפשרות או אין היתר להפסיק בטהרה אלא רק אחר ששה שבועות[13], דהיינו, כארבעים יום או יותר. וטעות גדולה היא. הדבר נובע מ"חוסר ידע".

יולדות או מפילות יכולות ורשאיות להפסיק בטהרה כשפסק הדימום ולספור שבעה נקיים, והטבילה בכל אופן לא תהיה לפני ארבעה עשר יום מהלידה.

עם זאת, מבחינה "בריאותית", הנשים חלשות וקשה להן להתעבר מיד, לכן מייעצים ליולדת להמתין מלטבול עד עבור כששה שבועות או יותר לפי הצורך הבריאותי. הַמְתָנָה בריאותית זו עיקרה אינו משום ה"תשמיש" אלא משום "הריון" על מנת שלא תתעבר, ודרך זו היא "דרך היתר" למניעת הריון[14].

נשים, שע"פ היתר של "מורה הוראה", מונעות הריון באמצעי מניעה שונים, כגון: "הורמונים" לסוגיהם או "התקן תוך רחמי" וכיו"ב – הרי שהנימוק הבריאותי העיקרי לדחיית טבילתה[15], כבר מתקיים ע"י אמצעי מניעה, אזי מסתבר שצריכות להיטהר בהקדם, בפרט אם כבר נמנעו קודם הלידה מתשמיש זמן רב מסיבות שונות (כגון: שמירת הריון וכיו"ב), ואיחור בטהרה גורם קלקולים רבים, והרהורי עבירה קשים מעבירה[16].

'דא עקא' (=למרבה הצער), לידות רבות כרוכות בחתכים, תפרים, קרעים, שריטות וכיו"ב, המקשים על תשמיש בתקופה זו. "מכה" זו שנעשתה בזמן הלידה, אם בכוונה אם שלא בכוונה, באופן טבעי או באופן מלאכותי, משתנה מאשה לאשה[17].

דרכים שונות ומגוונות יש כדי לפתור קשיים אלה, עם הסברה והדרכה נכונה של מורה הוראה הבקי בענינים אלה.

אין להדריך זוגות להימנע מתשמיש, כאשר הן האיש הן האישה, שניהם מבקשים ורוצים להיות טהורים, אלא להסביר להם את המציאות ולייעץ להם כיצד להתמודד עם מצב זה. דחיית טהרת היולדת, צריכה הסכמה בלב שלם של בן הזוג. עם זאת, היולדת אינה משועבדת לתשמיש מתוך צער וכאב. זוגיות טובה מבוססת על הבנה של שני בני הזוג זה את זו. עי' להלן סוף פרק יח במצות עונה.

כמו כן, מצב גיניקולוגי כנ"ל מַקשֶה על היולדת להיטהר, שאין יודעים אם הדימום או הכתמים הם מהרחם או מהפצעים הנ"ל. גם בזה יש להתייעץ עם "מורה הוראה" הבקי בענינים אלה.

ככלל, יש הרבה "הקלות" ליולדת בהפסק טהרה, שבעה נקיים, לבישת תחבושת על הלבנים וכל כיו"ב. הידיעות דלהלן מטרתן לסייע להגיע בהקדם למצב טהרה, ולחדד ולהדגיש את ההלכות וההנהגות.

וזאת למודעי כי דבר פשוט הוא לכל שזוגיות אינה מסתכמת במצות עונה ובמצות פריה ורביה, אולם אין ענייננו כאן אלא ממבט של טהרת המשפחה.

טהרת יולדת מאימתי אפשר

י. מבחינה הלכתית:

יולדת זכר: מיד שפוסקת לראות דמים – עושה הפסק טהרה וסופרת שבעה נקיים.

יולדת נקבה: יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים מיד שפוסקת לראות דמים, כמו בלידת זכר, אך אינה יכולה לטבול לפני שיעברו עליה י"ד יום מהלידה.

כיום, יש דימומים ימים הרבה מעבר לזמן שהתורה חייבה, וסיבות שונות לדימומים אלה, כגון: חתכים, תפרים, קרעים, שפשופים, שריטות ועוד; זאת ועוד, יש הסובלות מדימומים מ"טחורים"  מתקופת ההריון ועד לתקופת ההנקה או "פיסורה"; זאת ועוד, יש נשים הסובלות מדלקות בדרכי השתן וכיו"ב. ועל כולן, המשתמשות באמצעי מניעה (ע"פ היתר מורה הוראה) הן אם ע"י הורמונים הן אם ע"י התקן תוך-רחמי וכיו"ב הגורמים לא אחת לכתמים או/ו דימומים.

אשר על כן מן הראוי שאחר הלידה, ברגע שתוכל, עוד הרבה לפני בדיקת רופאה שנקבעת בדרך כלל כ 6 שבועות אחר לידה תעשה שאלת חכם, ויפה שעה אחת קודם.

גם בדין יולדת ומפלת, כמו בכל הלכות אלה ואחרות, קיימים חילוקי מנהגים ושונים הם זה מזה מן הקצה אל הקצה.

הווי אומר, תעשה שאלת חכם הבקי בהלכות אלו ובמנהגים השונים ובעניני רפואה והלכה – הן לענין ההלכה, הן לענין הרפואה הן לענין הזוגיות.

דימומים והכתמות אחר לידה

יא. יולדת שנטהרה אחר לידה, ושוב ראתה דם בלא הרגשה, ויש לה מחמת לידה מכות ופצעים, חתכים וקרעים ושריטות וכיו"ב, ואף שכבר נתפרו וטופלו בתרופות ומשחות, עדיין כואב לה בזמן תשמיש – יש להקל לתלות במכה, בין שהיא מיניקת בפועל בין אם לאו.

בלשון הרופאים מצב זה קרוי "הכל בסדר", כלומר, אף שהכל עדיין לא בסדר, כיון שזו הרגילות של נשים אחר לידה ונדרשת תקופה להחלמה, הרי זה בסדר[18].

גרידה אחר לידה

יב. מיניקת שהיא מסולקת דמים, שנטהרה אחר לידה, ושוב ראתה דימום ועשו לה גרידה להוציא שאריות מהרחם או פוליפ וכיו"ב, בפרט אם מלבד ההנקה היא נוטלת הורמונים המסלקים את הדמים – תעשה שאלת חכם[19].

ישנם מצבים בהם אנשים נוקטים באחת מהדרכים הבאות – בטהרת המשפחה:

1. שקר גמור.

2. שקר חלקי.

3. לומר חלק מהאמת.

4. לומר מידע נוסף מחוץ לאמת.

5. טעות.

דוגמאות:

(1) צניעות בטבילה: לומר שקר גמור כדי שלא יוודע מטרת הליכתה.

(2) בהדרכת כלות: לומר לכלה: "לא משנה מה יהיה בלילה הראשון – תמיד אתם אסורים"!!*  (כך שמעתי מהרבה כלות, והיום שוב שמעתי מכלה שאומרת שלימדוה כן. זו טעות והטעייה).

(3) הדרכה לטהרה אחר לידה:

אומרים ליולדת: אין להתחיל בטהרה אחר לידה לפני חודש וחצי!! ומה הן הסיבות: ממילא אי אפשר להצליח; סתם תתאכזבי; למה לך למהר להיטהר; (נפרט להלן).

(4) אין לומר על חומרה שהיא "עיקר הדין":

"חכמים היזהרו בדבריכם" (אבות א, יא).

חומרות רבות נהגו בחלק מקהילות ישראל גם בהלכות נדה. עם זאת, יש להיזהר שלא לומר לאשה על דברים שהם רק "חומרה" שהם "מעיקר הדין" (כגון: להניח מוך דחוק בבין השמשות) כדי לא להכשילה במצבים שלא תוכל לעשות זאת. (אהל שרה פ"ב עמ' ד הערה יט בשם ערוך השולחן סי' קצו סי"ז.)

(5) הדרכה בענין אמצעי מניעה: אסור בכל מצב – טעות גמורה!!

לומר "הכל אסור" עלול להוביל "הכל מותר".

——————————

הרחבות – בהקשר שלנו בלבד

——————————

(3) הדרכה לטהרה אחר לידה:

מאתר אינטרנט הלכתי:

אתר אינטרנט הלכתי (א):

"אישה המבקשת להיטהר לאחר לידה, אינה יכולה לטבול בטרם יעברו שבעה ימים מלידת בן או ארבעה עשר ימים מלידת בת.

בפועל נדרש בדרך כלל זמן ארוך בהרבה על מנת להשלים את תהליך הטהרה. רוב הנשים ממשיכות לדמם כחודש לפחות, ונשים רבות תדממנה אפילו קרוב לחודשיים. אצל חלק מהנשים יופיעו לאחר הפסקת הדימום המסיבי דימומים קלים יותר לפרקי זמן משתנים". ע"כ.

ההתייחסות שלנו – נשים לב: התשובה מציגה עובדות של 'רוב נשים ועוד הרבה קרוב לחודשיים'. היכן האמת?

לאור הדברים של אתר קופ"ח כללית ע"י פרופ' חגי ציון ועוד מומחים כי הדם התוך רחמי מסתיים עד שבוע וחצי; המשך הדימום הוא מסיבות של פצע וכיו"ב ולא דימום של לידה – יוצא שאמירה כזו היא אמת חלקית/שקר.

אתר אינטרנט הלכתי (ב):

שאלה: מתי מותר לה ללכת לטבול (ומה הדין היום לגבי דם טהרה). ידוע לי שעדיין לא הורדו לה התפרים הלידה היתה טבעית. אני מעוניין שתטבול כמה שיותר מהר לא בשביל התשמיש כמו בגלל שאר הגבלות ההרחקה.

תשובה: על פי ההלכה אשה שילדה בן זכר יכולה להתחיל מיד לספור ז' נקיים ולטבול לאחר מכן, ולאחר לידת נקבה תוכל לטבול רק לאחר ארבעה עשר יום. אך למעשה ממליצים גם הרבנים וגם הרופאים שלא לטבול עד שיעברו ששה שבועות מהלידה גם מחמת חולשת האשה וגם הרחם חלושה ויכולה לראות כתמים ודם מחמת התשמיש.

שאלה שנשאלנו בנוגע לטהרה אחרי לידה ודברים שהשבנו:

טהרה אחר לידה:

יולדת שיכולה להיטהר אחר לידה תוך שבועיים. ומאוד רוצה להיטהר כדי להתיר חו"נ (חיבוק ונישוק) ולא תשמיש (בפרט אם בהריון היו תקופות הרחקה משום המטומה או שליית פתח או חוסר חשק מכל קירבה משום סלידה שלה ממנו…ועוד).

אך דא עקא, בעלה חושש משז"ל האם להורות לה להיטהר ואם יגיע לידי שז"ל זה אינו איסור כמו בבתולה שמצב זה עלול להימשך שבועות רבים ואינו נחשב כשז"ל, או שמא נאמר לה לדחות טהרתה עד יחלפו חודש וחצי עד 3 חדשים ויותר (כגון: בלידה טראומטית=ואקום; לידה קשה וארוכה; ועוד) ?

ואף שכל מקרה לגופו קשה לבני הזוג להחליט מה נכון לגביהם וממילא אף לרב קשה לומר העצה הנכונה.

וזאת לדעת:

הזוג אינו יודע כיצד יתמודדו (לא רק בלידה ראשונה) וברוב מקרים אף הבעל מעוניין בטהרה בהקדם של אשתו ושלא תדחה טהרתה (לפעמים האשה שואלת שרוצה לדחות טהרתה כי חוששת מתביעה של בעלה לתשמיש).

(ובמקרה כזה שואלת מעצמה בלי לשתף בעלה בלבטיה/החלטותיה – נקודה זו שייכת בנושא נוסף הקשור לענין – מניעת הריון אף בלי התייעצות עם בעלה שפעמים רבות אינו מבין המשמעות (כגון: מניעה עם הורמונים-מביא לחוסר חשק מיני ועוד אך היא עומדת על מניעה בגלולות… ).

בחינות רבות יש לנושאים הנ"ל:

1. רפואי

2. הלכתי

3. זוגי

4. נפשי

5. אישי

6. כלכלי

7. חברתי

ועוד

כמו כן תלוי במצבים:

1. צעירים

2. מבוגרים (/נישאו צעירים/נישאו מבוגרים)

3. הבדלי מנטליות

4. חינוך

5. (ספרדים/אשכנזים)

כמו כן תלוי סוג העיסוק:

1. אברך/עובד מהבית

2. עבודה מחוץ לבית (כל השבוע)

3. צבא (פעם בשבוע/שבועיים)

4. חו"ל (מגיע פעם בשבועיים/חודש)

כמו כן רמה דתית/רוחנית:

(של כל  אחד מהם):

1. אברך ממוצע (היא?)

2. בוגר ישיבה (היא?)

3. דתי ממוצע (…)

4. דתי לייט (…)

5. דתל"ש (אחד מהם/שניהם)

6. מסורתי (שניהם/אחד מהם)

7. חילוני (כנ"ל)

8. חוזרים בתשובה (כנ"ל)

"ודעתי, שהיא בידוע מקפדת – קשה להחמיר חומרא שהיא קולא, דעכ"פ איסור דרבנן איכא, ומניעת שלום בית… וממילא כשם שאם האשה מקפדת הבעל אינו יכול לדעתי להחמיר משום מידת חסידות…" (הרב קוק זצ"ל).

א. מתי אפשר להתחיל טהרה אחר לידה:

יולדת בן – מתחילה (י"א אחרי 5 ימים, עי' להלן) שבעה נקיים וטובלת.

יולדת בת – טובלת אחר 14 יום (כולל 7 נקיים).

ב. עיקרי הדברים – לטהרה אחר לידה:

מיד שפוסק הדם של הלידה (בערך שבוע עד שבוע וחצי)

[אם ממשיך הדם הגורמים (כולם או חלק מהם):

1. מהרחם – שאריות שליה; חתכים, קרעים, תפרים; דלקת רחם/נרתיק;

2. פי הטבעת – טחורים, פיסורה, פיסטולה, קוליטיס, קרוהן…

3. דרכי השתן – דלקת

ג. תהליך הטהרה – בדיקות חובה:

1. בדיקות – 3 בלבד, הפסק טהרה (בלי מוך דחוק); בדיקה ביום הראשון לפני הצהרים.

2. בדיקה ביום השביעי לפני הצהרים.

3. דם על פדים או צבעונים וכיו"ב – אין לבצע בדיקה אחריהם.

4. עומק הבדיקות – לאט לאט עד היכן שמגיעים בלי להכאיב.

5. ללבוש צבעוני (ולא לבן).

6. יחסי אישות אפילו חלקיים בלי שיכאב (כדאי להשתמש במשחת עזרקאין ג'ל 5% – גם מאלחשת מקומי).

7. אם משהו לא ברור אפשר לשלוח בהודעה בוואטסאפ.

בשורות טובות

————————–

"אחר לידה" – מידע רפואי מאתרים רפואיים באינטרנט ("ציטוטים") המסייע לטהרה אחר לידה:

(א) אתר "כללית": (פרופ' ציון חגי) – "משכב לידה" הוא השם שניתן לתקופה שמתחילה מיד לאחר הלידה ונמשכת עד שישה שבועות אחריה. במהלך תקופה זו הגוף חוזר למצבו לפני ההריון.

דימום והפרשה לדנית – לאחר היפרדות השליה נשארים כלי דם קטנטנים פתוחים באזור שבו הייתה השליה ברחם וגורמים לדימום (היפרדות השלייה מדופן הרחם גורמת לדימום, והוא רב יותר ככול שהשלייה גדולה יותר, או לאחר לידה מרובת עוברים). כלי דם אלו מתכווצים בהדרגה יחד עם כיווץ הרחם, וכך גם הדימום ייפסק בהדרגה.

ההפרשה הדמית לאחר הלידה נקראת "לוכיה" Lochia, או זוב לידה [והכמות שלה משתנה מאישה לאישה]. בימים הראשונים לאחר הלידה כמותה דומה לדימום הווסת, וייתכן כי יופיעו בה קרישי דם, במיוחד לאחר הנקה או לאחר שכיבה ממושכת (שנת לילה, למשל). זהו מצב נורמאלי.

בדרך כלל תוך כ-10 ימים מהלידה הדימום מתמעט עד שנפסק וצבע ההפרשה משתנה מאדום, לחום, לוורוד וללבן. חודש מזמן הלידה ההפרשה הלדנית אמורה להיפסק.

(ב) אתר אינטרנט אחר: כמות הדם הולכת ופוחתת החל מהיום הרביעי או החמישי לאחר הלידה. הדימום אמור להיפסק כשבוע לאחר הלידה, ולהפוך להפרשות כהות שעם הזמן הולכות ומבהירות עד הפיכתן לשקופות לבנבנות, ואשר נמשכות לעיתים עד שישה שבועות לאחר הלידה (תקופת משכב הלידה).

דימום אחרי לידה חזק במיוחד ושאינו פוחת לאורך הזמן, או דימום המופיע כשבוע שבועיים לאחר הלידה עשוי להעיד: (1) על קרע בפרינאום, המצריך תפרים, (2) על כך שהשלייה לא נפרדה בשלמותה וכי ישנם שיירים שלה ברחם, (3) או על דלקת ברחם.

(ג) אתר "כללית": בימים הראשונים לאחר הלידה צבעה אדום, מכיוון שהיא מכילה דם, ולעתים גם  קרישי דם. במשך הימים הבאים ההפרשה מקבלת גוון ורדרד, ולאחר כעשרה ימים צבעה  נהפך להיות לבן-צהבהב.

אם ההפרשה נותרת אדומה וחזקה כשבועיים אחרי הלידה,  או אם יש לה ריח רע, כדאי להיבדק על ידי רופא.

"חיתוך לידה"/חיץ הניקביים-אפיזיוטומיה:

עובדתית – בעד 90% מלידות ראשונות ובעד 50% מלידות חוזרות מבוצע חיתוך החיץ.

הריפוי לאחר הלידה איטי, הכאב נמשך כשבועיים שלושה והמקום רגיש עד כחודשיים מהלידה.

זיהיתי מספר הפרעות עיקריות בכניסה לפות לאחר חיתוך החיץ:

(1) פגיעה בשריר המכווץ בכניסה לנרתיק ורפיון חלקי או מלא בכיווץ בזמן יחסים (רפיון וירידה בחיכוך של אברי המין).

(2) פגיעה בריקמת השומן התת-עורית ושינוי מבני דמוי מיתר נוקשה לרוחב הנרתיק הגורם לחיכוך מוגבר ביחסים וכאב.

(3) פגיעה ברקמת העור במקום החתך והצטלקות לא תקינה – אסימטרית או מוגזמת לעיתים עד סגירת חלק מהנרתיק.

(4) רקמת גרנולציה (רקמה לא בשלה, פוליפ) הגורמת לדמם וכאב ביחסים.

מהן שיטות התפירה של חתך זה?

ניתן לתפור את החתך בתפרים בודדים וניתן לתפרו באופן מתמשך. ניתן לתפרו בתפרים פנימיים, בלתי נראים וניתן לתפרו בתפירה רגילה, בה התפרים נראים.

בידיים מיומנות תפירה עשויה להימשך כחצי שעה ויותר, כל זאת על מנת לאחות היטב את הרקמות ולאפשר לאישה לחזור בהקדם, וללא קשיים לפעילות מינית תקינה ומהנה. כדאי לדעת שהתפירה נעשית בחוטים הנספגים מעצמם ולכן אין צורך להוציאם.

האם אזור התפירה ממשיך לכאוב זמן רב?

קורה שחשים כאב כשמתיישבים, וזה נמשך בדרך כלל יומיים. הכאב נובע ממתח התפרים במקום. אם התפרים לא נספגו מייד ועדיין חשים כאב מקומי, אפשר לבקש מהרופא להוציא אותם, זה עשוי להקל.

אם הכאב אינו פוסק תוך כמה ימים, מומלץ לפנות לרופא נשים כדי לוודא שהכל בסדר, ושאין זיהום או דימום ברקמות התת עוריות.

האם נשארת צלקת ?

כן, כמו בכל חיתוך כירורגי או חתך.

——————————

(ד) אתר אינטרנט נוסף:

כיצד תופרים?

התפירה מתבצעת על פי שכבות, במרבית המקרים, שלוש שכבות: רירית, תת עור ועור. לצורך החלמה אופטימאלית, יש חשיבות להתאמה אנטומית טובה ומדוייקת. התפירה מבוצעת בחוטים נמסים, כך שלמרבית המזל, אין צורך בהוצאת תפרים.

זו הזדמנות הולמת, לענות על אחת השאלות הנפוצות ביותר: כמה תפרים יש לי? – אין תשובה לשאלה הזו. איש מהתופרים אינו סופר את התפרים.

יש המבצעים תפר המשכי בחלק מהשכבות, יש המבצעים תפר פנימי היוצר התאמה בין צידי החתך מבלי שהתפרים נראים כלפי חוץ, ויש התופרים בתפרים בודדים. ההחלמה מושפעת ממיומנות התופר, אך גם מגורמים נוספים.

זיהום מקומי יפריע להחלמה ולכן מומלץ לבצע שטיפות חוזרות של אזור החיץ מספר פעמים ביום ולאחר הנקת היילוד. כמו כן, מומלץ להשתדל לשמור על האזור יבש עד כמה שניתן. דם ישן משמש תרבית גידול לחיידקים.

לכל אחת יש נטייה שונה לריפוי רקמות וליצירת צלקת וגם לנטייה זו השפעה על החלמה של קרעים נרתיקיים או של חיתוך החיץ.

טחורים: תופעת הטחורים נפוצה בהריון ולאחר הלידה. הטחורים נוצרים עקב לחץ הרחם והעובר עוד בהריון על קרקעית האגן וכן עקב הלחיצות בשעת הלידה. ניתן לטפל בטחורים על ידי תכשירים שונים בהמלצת הצוות הרפואי או הסיעודי. אמבטיות ישיבה במים  פושרים מסייעות באופן ניכר למצב זה. בדרך כלל הטחורים נספגים תוך 4-6 שבועות מהלידה. במידה שהתופעה נמשכת מעל לזמן זה רצוי לפנות לרופא לקבלת ייעוץ בנושא.

(ה) אתר "טיפת חלב ברשת" – יחסי אישות לאחר לידה

"ניתן לחזור לפעילות מינית וגינלית כשבועיים עד ארבעה שבועות לאחר לידה כאשר הדימום נפסק וצלקת החיתוך החלימה. בששת השבועות הראשונים עד שישה חודשים לאחר לידה קיימת פחות הפרשה וגינלית ונתקלים במצב של יובש בנרתיק בזמן קיום יחסי מין. ניתן להשתמש בג'ל מסוגים שונים כתחליף להפרשה הטבעית עד שזו תחזור".

המשחה 5% מועילה לכאבים ביחסי  אישות לכלות אחר לידה פצעים וכיו"ב.

מקורות: