מצ"ב תשובה שנכתבה ע"י הרב אמיר ממן שליט"א, ראש ישיבת קרית גת,
ותלמידו המובהק של הרב ומפוסקי בית ההוראה:

[1] בשולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תרו סעיף א: "עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו… ואם הוציא עליו שם רע, אינו צריך למחול לו…".

אגב, המשנה ברורה שם ס"ק יא' מסביר שאין צריך למחול לו – משום שיש מי ששמע את החשד אך לא שמע את זה שהיה פיוס ונשאר השם רע בעולם.

[2] ויקרא יד, א.

[3] ערכין טו, ע"ב.

[4] כך אמר גם הרב מרדכי אליהו זצ"ל.

[5] ערכין טז, ע"א.

[6] משלי ו,טז.

[7] שם יז-יט.

[8] במדבר יב, א.

[9] במדבר יב, ט-י

[10] ויקרא יג, מו.

[11] ערכין טז, ע"ב.

[12] מדרש שוחר טוב קכ.

[13] נאמנות אישה במראות: הברייתא אומרת (נידה כ' ע"ב): שאישה נאמנת להצביע על מראה שראתה ולומר שכזה מראה ראתה אך הוא אבד וכו'…

למסקנת הגמרא: אין אישה נאמנת לפסוק לחברתה (וכך גם בש"ך שאין אישה נאמנת לסמוך על חברתה שמראה בצבע מסויים טהור).

על כך כתב  ה'בינת אדם' שער בית הנשים סימן ה (כלל קיא סעיף ה'): "ונראה לי עוד שאם מראה דם זו שהיא מסופקת בה לחברתה וחברתה אמרה שאינה נוטה לאדמומית מותרת לסמוך עליה דאף על גב דאינה נאמנת לומר כזה טיהר לי פלוני חכם זהו דוקא בימיהם שהיו מטהרים אפילו מראה אדום דלזה צריך בקיאות ואמרינן כיון דאיתא קמן אין סומכין עליה אבל עכשיו שכל הנוטה לאדום טמא שאינה צריכה לזה בקיאות גדולה ודוקא כזה טיהר לי חכם אינה נאמנת דכיון שהיה זקוק למראה זה לשאול לחכם או משום שצריכה לדמות בזה אמרינן דאינה בקיאה אבל אם אומרת שאינה צריכה בזה שאלת חכם אלא שאינו נוטה לאדמומית כלל גם חברתה נאמנת…". כלומר, שאישה יכולה לטהר מראה כשברור לה שאין בו שאלה הלכתית.

 וזה יכול להצטרף לסוגיה של 'וואטסאפ' בשירות טהרת המשפחה על נאמנותה לסייע להורות על העד ששלחה לנו… (כשאומרת שגוון זה לא נוטה לאדמימות).

[14] מָסוֹרֶת (="שימוש תלמידי חכמים") – בקיאות במראות דמים – הוראה במראות דמים בלא מסורת י"א שאין צורך במסורת בזה (אסיא חוברת עז-עח מאת הרב מ. הלפרין שליט"א בשם הגאונים הגר"יש אלישיב והגרח"פ שיינברג והגרש"ז אויערבך זצ"ל, ובשם הגר"א נבנצל שליט"א).

עיי"ש עוד בענין "עיוור הצבעים בהלכה" בכלל ובמראות דמים בפרט שכתב "השאלה העיקרית נוגעת ל"טריכרומטים אנומליים" או ל"דיכרומטים" מסוג "טריטנופה", אשר מזהים צבע אדום אך יש הבדלים ביניהם לבין "טריכרומטים" נורמליים לגבי מקרי הגבול של "נטיה לאדום". השאלה היא: האם רב פוסק שיודע שהוא "טריכרומט אנומלי", שבעיניו מקרי הגבול אינם נוטים לאדום, האם רשאי הוא לפסוק? לענ"ד התשובה חיובית, לאור העובדה שמעיקר הדין רק חמשה מיני דמים (המוזכרים במשנה), רק הם אסורים. אך הפוסקים החמירו בכל נטיה לאדום לפי מראה עיני המורה. בהגדרה זו נכללים גם ה"טריכרומטים" ולכן הוראתו תקפה לכל דבר וענין". עכ"ל.  ועי' מש"כ מו"ר הגרז"נ גולדברג זצ"ל בזה הובאו דבריו בספר "חוק וזמן" עמ' קסו-קסז.

 [15] דם שנמצא בעד בדיקה

מצאנו מחלוקת בפוסקים בדין דם שנמצא בעד בדיקה:

י"א שטמא מדאורייתא.(שו"ת רעק"א סי' סב; ערוך השולחן סי' קפג ס"ק נה.)

וי"א שטמא רק מספק דאורייתא. (תה"ד סי' מז; סדרי טהרה סי' קפג ס"ק ב; שו"ע הרב סי' קפג קו"א ס"ק ב; אגרות משה יו"ד ח"ב סי' עח.)

וי"א שטמא מדרבנן. (הגהמי"י בשם מהר"ם; מהר"ם לובלין סי' ב; צמח צדק ליבאוויטש יו"ד סי' צח אות ו; שו"ת משיבת נפש ח"ב סי' ל אף בדעת הרמב"ם, ומבאר כי: "בחזקת שבא בהרגשה" מדרבנן, וכן הוא בכמה מקומות. ועי' לעיל פרק ג סט"ו בדין מראה טמא בתוך מראה טהור. ועי' לעיל פרק א סל"א בהערה בענין שאין אומרים שכעת שינתה טבעה. עי' בזה טהרת הבית ח"א עמ' יח-כז עוד שיטות ראשונים ואחרונים וביאור שיטותיהם וראיותיהם. אמנם ראיתי בשו"ת יביע אומר ח"ט סי' קז אות א בהערות לספר "אהל משה" כתב "הנה אף שכן העליתי בספר טהרת הבית במשמרת הטהרה (עמוד כא) בשם האחרונים, אולם בימינו נודע לנו שיש נשים רבות שלא מרגישות כלל בשעת וסתן, ואינן יודעות הרגשה מה היא [ועי' מה שהאריך בזה בערוך השולחן סי' קפג אות סא והלאה, ע"ש] ולאלה אי אפשר לסמוך כשאומרת ברי לי שלא הרגשתי, לכן נכון להורות להן שיעשו שאלת חכם, והיה ה' עם השופט". עכ"ל.).

דם מועט/טיפת דם כחרדל – אין דרך לבוא מן המקור ובהרגשה:

"ונראה שעיקר להלכה ולמעשה להקל בכל זה, כשהיא שלא בשעת וסתה שיש לה חזקת טהרה, וגם היא בחזקת מסולקת דמים עד שעת וסתה, ותלינן לטיפות קטנות אלו שבאו מן העליה ומן הצדדים*, ואף בבדיקת עד יש ספק ספיקא להקל". והאריך לבאר שם ע"פ סדרי טהרה (קפג/ד ובחי' לנדה נב ע"ב), שביאר ע"פ שו"ת שב יעקב סי' לח וסי' לט בשם הרופאים *שאין דרך לדם מועט כזה לבוא מן המקור*, (ואף שמצאנו בגמרא ובפוסקים (קצ/לג) לטמא בעד בדיקה אפילו טיפת דם כחרדל, זה דוקא כשבא מן המקור בודאי, וכגון שהרגישה שנפתח מקורה, אבל *מסתמא תלינן טפי שבא מן הצדדים*, ועכ"פ *מילתא דלא שכיחא היא שיבוא מן המקור דם מועט כזה*, וע"פ תוס' נדה נב ע"ב *שאין דרך אשה לראות פחות מכגריס, *ונפ"מ היכא דאיכא עוד ספק יש להקל*, (ובנות ישראל שהחמירו זה כשיש רק ספק אחד). וכ"כ נודע ביהודה (יו"ד/קא) ע"פ נדה מא ע"ב שאין דרך המקור להוציא דם פחות משתי טיפין. וכ"כ בשם שו"ת דבר משה תאומים ס"ס נו להקל, ואף שבמשנה שנינו (מ.) שמטמאה בכלשהו, כאן יש להקל כיון שלא הרגישה ביציאתו, ואף שבבדיקת עד אמרינן חזקה שהרגישה, זהו כשרואה ראיה ממש כדרך כל הנשים, שאז חזקתו מן המקור ובהרגשה, *משא"כ בטיפת דם שאין דרך נשים לראות כן, לא אמרינן חזקת דם שבא בהרגשה*, וכמש"כ שו"ת שב יעקב והובא בסד"ט, ואף אם נחוש לספק דאורייתא בבדיקת עד, מ"מ בצירוף הספק שמא בא מן הצדדים, הו"ל ספק ספקא בדאורייתא ולקולא. וכ"כ בשו"ת לב שלמה (=מרכה"מ) *שבראיית כלשהו ממש אי אפשר בעולם שיצוייר בו הרגשה, והחוש מעיד על כך*. (טה"ב/א/עמ' לג)

וכעין זה בדם מכה ביום הוסת: כתב בספר "חוק וזמן" ג/יג עמ' קנו "אם יש מכה באותו מקום, תולין בדם מכתה, ומ"מ בשעת וסתה, או מל' יום לל' יום, אינה תולה במכתה, *אבל אם דרכה בשעת וסתה לראות דם מרובה, ועכשיו ראתה דם מועט על עד טהורה אף ביום וסתה*" וכ"כ שם בשם חזו"א (סי' פא) וכ"כ שם בהערה יז בשם  בשם מו"ר הגרז"נ גולדברג שליט"א *"דאם לא נתמלא העד דם כדרך ראייה, וגם כל אופן הראייה משונה משעת וסתה, יש לטהרה על סמך המכה גם ביום הוסת".

[16] מראה טמא בתוך מראה טהור: (כתם או עד)

"מראה טמא שיצא מן המקור בתוך מראה טהור, הוה מין בשאינו מינו וחוצץ בין כתלי הרחם לדם ואינו מטמא, כמו שהעלה באבני נזר".

 (כ"כ בשולחן שלמה פ"ה ס"ו בשם *שו"ת אבני נזר* סי' רכב/ב שכתב שם: "הנה לאחר שנתמעט הבקיאות במראה הדמים מימות סוף חכמי הגמ'. הנה כל הדמים אף שנראים אדומים הם בספק אם הם מארבע מראות ואם הם אדומים כמותם או דיהה מהם… והנה בנ"ד *שראתה דם טהור ובתוכו מראה אדום מעט הא ודאי אין לומר שהטיפה ההוא ודאי מרוב דמים טמאים* שהרי באותו ראיה עצמה רובא טהור ודאי ויצתה אותה ראיה מהרוב. בפרט *שכל הראיות שתראה שלא בשעת ווסתה המה עיקרם מראות טהורות* רק לפעמים נמצא איזה טיפה אדומה בודאי אין לדון בראיה זו דין רוב דמים שבמקור".

 וכ"כ בשו"ת מראה יחזקאל סי' נב. *וכן מקילים* שו"ת שב יעקב ח"א ס"מ; שו"ת בית יעקב סי' קסז; שו"ת נטע שעשועים סי' כא; לחם ושמלה סי' קפג אות ב, סי' קצ אות ב. ועי' בשו"ע (מהדורת פרידמן) מכון ירושלים הערות על הסדרי טהרה מאת מהר"ם בענעט (ג' הערות על הקטע הראשון) שביאר דעת השב יעקב; *טהרת הבית ח"א סי' ז ס"ד הערה ד עמ' שנו-שסג*, וכן *שם ח"א סי' א ס"ה הערה ה, וע"ע יבי"א/ט/קז/א*)

 [17] עד בדיקה שנגע סביבות אותו מקום:

עד בדיקה שבדקה בו ונגעה בו סביבות אותו מקום או במקום אחר בגוף ואחר כך מצאה עליו דם עד שיעור "גריס" – אף שבדיקה חמורה מכתמים יש מקום לטהר בתנאים מסוימים. ותעשה שאלת חכם.

 (שו"ע סי' קפט סל"ה; שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ד סי' יז אות טז. המטמאים בכתם שודאי בא מגופה, אם נמצא ע"ג תחבושת שנוגעת סביבות אותו מקום טהורה. וכ"כ חוט שני עמ' קלח אות יא.)

 בירור חשוב בענין עד בדיקה: (השלכות לאופן הבדיקה)

 באגרות משה (חיו"ד ח"ד סי' יז אות טז): טז. אשה שקינחה עצמה ומצאה דם פחות מכגריס, ואשה שמצאה דם על מכשיר למניעת הריון המונח בגופה שקורים דייפראם באשה שקינחה עצמה באותו מקום בעד הבדוק ומצאה דם פחות מכגריס, כיוון שאותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת (נדה י"ד ע"א), יש אולי לטמאה גם בפחות מכשיעור. אבל לכאורה היה פשוט לע"ד דודאי א"א לצמצם במקום הקינוח אף בכיוונה לכך, וכ"ש בלא כיוונה לכך, *דאפילו אומרת שכיוונה אינו כלום דהא א"א לצמצם, וברור שנגע הקינוח גם סביבות אותו מקום בכולהו או במקצתייהו – שלכן הוא ככל כתם שלא בהרגשה, דצריכה כשיעור כגריס ועוד*. ולא דמי למצאה דם על העד שמקנחת בו לאחר תשמיש אותיום, שאם מצאה אפילו משהו חייבין בקרבן, דאין חוששין למאכולת באותו מקום. דהתם הא איירי דווקא שהיתה ידה עם העד תיכף שם …

 ולכן צריך לומר דכיוון דקינחה סמוך כל כך לאותו מקום לא נתלה במאכולת לגמרי, היינו בדרך ודאי ונימא שודאי בא הדם מגופה. שאין להחשיב כליכא הרגשה כלל ולתלות גם מצד זה במאכולת, דהא מספקינן על שעת התשמיש או תיכף סמוך לתשמיש, שהיה שייך שתטעה אף כשהרגישה ביציאת הדם לומר שהיה זה הרגשת שמש, שלכן תהא טמאה מספק בבדיקה דלאחר זמן אף בפחות מכשיעור כגריס ועוד. אבל בשו"ע סימן ק"צ סעיף ל"ג איתא דבכל בדיקה שבדקה אשה בעד הבדוק לה שטמאה אפילו בטיפה כחרדל שהוא משהו, ומשמע שהוא גם בדין ודאי וכמפורש בט"ז סק"כ, הרי אף בסתם בדיקה לא חיישינן למאכולת. והוא משום דסובר דסתם נשים יכולין לכווין להניח הבדיקה תיכף לרחמה, דבזה אפשר להו לצמצם.

ואולי משום דכשממשמשי באצבע תחילה לפתוח שיהא נקל להשים שם המוך לבדוק, היה אז המוך בתוך ידה שמור שלא יתלכלך קודם שתשימנו בתוך רחמה, ולכן אין לחוש וטמאה אף במשהו כמ"ש לעיל גבי אותיום. אבל בקנחה אשה אחר הטלת מי רגלים שלא לכוונת בדיקה, אז ודאי לא מכוונת לצמצם לקנח דווקא אותו מקום, ומקנחת סתמא גם כל סביבות אותו המקום*. ואולי עיקר הקינוח הוא גם מכל מקום ששייך שיתפשטו מי רגליה כשיצאו.

 ונמצא לדינא שבבדקה עצמה לחשיבות בדיקה משום שהוא הזמן שיש לחוש, או בזמן טהרות שהצריכוה בדיקה, אין לחוש למאכולת וטמאה אפילו בנמצא משהו. וה"ה אף אם לחומרא בעלמא עשתה בדיקה. אבל *אם לא היתה כוונתה לעשות בדיקה משום שהיא בזמן שא"צ לדינא לעשות בדיקה אלא עשתה זה לקינוח בעלמא בלא כוונה, לדינא יש לנו לתלות שקינחה גם סביבות אותו מקום, וצריכה שיעור בכגריס ועוד. וכ"ש כשלא עשתה מעשה, רק קינוח בעלמא שאין לחוש כשליכא כשיעור כגריס ועוד*".

 בספר חוק וזמן עמ' קכ  בחומ"ש כתב על דברי אגרו"מ הנ"ל: "*ומשמעות דבריו דמה שהצריך שנדע שלא נגעה במקומות אחרים דשייך בהו מאכולת, הוא גם בהכניסה עד הבדוק פנימה, שאם לא התכוונה לבדיקה, י"ל דנגעה במקומות אחרים ונתלה במאכולת*, (ולכאורה ס"ל דהוי כדין בדקה בעד שאינו בדוק דבעי שיעור כגריס ועוד".

 והוסיף שם (עמ' קכא): ולפי"ז תמוהים לכאורה דברי הגר"ש וואזנער שהבאנו לעיל משיעורי שבה"ל, דהא דברי הגאון בעל אגרו"מ זצ"ל אינם סברא גרידא אלא מציאות דאינה מצמצמת קינוחה לאו"מ, וברור שנגע הקינוח גם סביבות או"מ, ובפרט בקנחה אחר הטלת מ"ר דעיקר הקינוח הוא בכל מקום ששייך שיתפשו מ"ר כשיצאו… ומשמע בשיעורי שבה"ל שם דבכל אופן נחמיר במשהו.

 אמנם *אמר לי תלמידו הגדול מו"ר הגרש"ז אולמאן שליט"א* (ראב"ד קרית ספר): *דפשוט דבסתמא אמרינן דנגעה גם במקומות אחרים ומקילים עד כגריס*, ורק אם ידעינן בבירור דלא נגעה כ"א בנקב דאו"מ אפי' מבחוץ ולא יותר, הוא דמחמירים במשהו כל שקנחה עם לבן ומק"ט, *ובאמת גם הגאון ר' יחזקאל ראטה שליט"א* אין דעתו *להחמיר* במשהו כשקנחה עם בגד לבן ומק"ט *כי אם במקרה דידיעינן בבירור שנגעה רק באותו מקום ממש*, וכן מפורש בשו"ת חשב האפוד לענין חומרתו להחמיר בקינוח ככל חומרות ראייה דאורייתא, *ולפי"ז יוצא* דדעת האגרו"מ והגרש"ו והגר"י ראטה וחוט שני דהיכא שקנחה מבחוץ בבד לבן המק"ט, וברור לן שלא נגעה במק"א כ"א דוקא בנקב של או"מ ממש, טמאה במשהו, וכמובן אין מקרה זה מצוי. *אמנם האמת היא* דהרבה מפוסקי זמננו *הקילו* גם בציור שהחמירו גדולים אלו, וכן אמר לי הגאון הרב ישראל גאנס שליט"א בשם רבו הגאון הגרשז"א זצ"ל, *להקל לגמרי בקינוח באו"מ עד כגריס*, וכן שמעתי מהג"ר עזריאל אויערבך שליט"א ומהגאון הרב י. נויברט וכן מהרב שמואל שפירא… *דאפילו על עד הבדיקה שבדקה בו בעומק, אם יש דם בצדדי העד שלא נכנסו פנימה, יש לו דין כתם לכל דבר*, וכ"כ בשו"ת… דרק מבפנים בדוק אצל מאכולת, אבל מבחוץ לא מקרי ודאי מגופה, וטהורה עד כגריס, וכן שמעתי מהג"ר פ.שיינברג… וכ"כ דבחוץ אינו בדוק וטהורה עד כגרו"ע… וכ"כ בשו"ת עולת יצחק… אמנם כבר כתבנו דגם למחמירים קשה שיצא חומרא למעשה".

 בספר אמרי חיים פינחס (שיינברג) עמ' לג הערה עו כתב (אחר שהביא את דברי האגרו"מ הנ"ל "בעד שאינו בדוק…שאם קינחה מסביב או"מ תולה במאכולת, ובשם חוט שני קפג/א/ה שהקילו בפחות מגריס"): "אלא שהם לא הקילו אלא בפחות מגריס, ורבינו יצא להקל אף ביותר  מגריס אם אינו מקבל טומאה".

מאכולת בשערות של אותו מקום:

סד"ט סי' קפג סוס"ק א ובסי' קצ ס"ק סז ובתשובת בנו שם: שמיקל ע"פ זה (כשנוגעת סמוך לאותו מקום) *בנשים שיש להם כינים בשערות של אותו מקום, דתולין בהן עד הבדיקה היות והן מצויות* דומיא דדברי הט"ז סי' קצ ס"ק כג (בטחורים). כ"כ במשמרת הטהרה פ"ה סט"ז בהערה 37.

האם צריך ידיעה שיש להן כינים באותו מקום או תולין שיש כמו בכל הגוף?

 [18] טיפת דם "טמא" בתוך מראה "טהור"

 דין זה יתכן במספר מצבים: 

 אחר שהרגישה: מיידית אחר אחת הרגשות "יציאת הדם".

 "עד הבדוק": כשבדקה בו.

 "עד שאינו בדוק": כשבדקה בו.

 בהרגשת "פתיחת המקור": אשה שהרגישה הרגשת "פתיחת המקור" להוציא דם ומצאה מראה טמא בתוך מראה טהור, אף אם שיעור המראה הטמא פחות מכגריס טמאה.

 בהרגשת "זיבת דבר לח": אף שיש מחמירים, יש להקל.  

 בדיקה בעד: בדקה עצמה בעד בדיקה ומצאה טיפת דם בתוך ליחה לבנה, יש הסוברים כיון שעד בדיקה הוא רק "ספק" אם הרגישה, לכן יש לתלות ההרגשה במראה הטהור, וכל שכן כשאומרת "ברי לי שלא הרגשתי", ויש מטמאים.

 אם בדקה עצמה בבגד שאינו בדוק או בעד שאינו בדוק ומצאה כנ"ל – טהורה עד כגריס.

 במקרים אלה יש לשאול שאלת חכם.

 (מהמקילים אף בעד הבדוק: שו"ת שב יעקב ח"א ס"מ; שו"ת בית יעקב סי' קסז; שו"ת נטע שעשועים סי' כא; לחם ושמלה סי' קפג אות ב, סי' קצ אות ב. ועי' בשו"ע (מהדורת פרידמן) מכון ירושלים הערות על הסדרי טהרה מאת מהר"ם בענעט (ג' הערות על הקטע הראשון) שביאר דעת השב יעקב; עי' שו"ת אבני נזר יו"ד סי' רכב; טהרת הבית ח"א סי' ז ס"ד הערה ד עמ' שנו-שסג, וכן שם ח"א סי' א ס"ה הערה ה. אמנם ראיתי בשו"ת יביע אומר ח"ט סי' קז אות א שהסתייג מזה, עי' להלן פרק ד ס"ח ובהערה שם שהעתקתי לשונו.

 מהמחמירים: סדרי טהרה סי' קצ ס"ק א דוחה סברת רבו בעל שו"ת שב יעקב. ועי' שש"ה סי' קצ סנ"ד אות ז עמ' רטז שהביא לחם ושמלה בשם נטע שעשועים, ולא הזכיר משאר אחרונים, וכתב עליו שהוא חידוש. עי' שש"ה סי' קפג אות ז עמ' ט בשם סד"ט ס"ק ד ובשם פרי דעה; וע"ע שש"ה סי' קפד ס"ט אות ה עמ' לד "ואין להקל אלא בברור גמור…". עי"ש. חוט שני סי' קצ ס"א עמ' קלד-קלה נוטה לדעת הסד"ט. עי' שו"ע הרב סי' קצ סי"ט. בדיקה בעד שאינו בדוק: שו"ע סי' קצ סעיפים לג-לח ואחרונים.)

 [19] נקודות דם קטנות מאוד

יש פעמים ובעֵידֵי הבדיקה מוצאים נקודות קטנות מאוד, ואין מטמאים מיד, כיון שכל עד נחשב כ"אינו בדוק" לשיעור כזה, ותעשה שאלת חכם. (שש"ה עמ' י, קפח, רכב בשם החזו"א; ואף בחוט שני עמ' פח הכריע להקל בנקודות שחורות קטנות מאוד, משום שרגיל לבוא מהאויר או מהלחות שבאותו מקום וכדו'. וכ"כ בטהרת הבית ח"א עמ' לג בשם חזו"א. ומכאן תמיהה גדולה מאוד על ספר מראה כהן עמ' ג שכתב "ולפ"ז כל טיפת דם אפילו בגודל קטן מאוד כחודו של מחט שנמצאה על עד הבדיקה מטמאה את האשה מהתורה" – וצ"ע על שטימא ועוד שטימאה מן התורה. ואכמ"ל.)

זאת ועוד, טיפת דם כחרדל אין דרכה של אשה לראות כן, ואין חוששים להרגשה, שאין בטיפה כזו לגרום הרגשה. (טהרת הבית ח"א עמ' לב-לג בשם אחרונים. עי' שש"ה סי' קפג ס"א אות ו ד"ה ש"ך סק"ג. לשון זו שכתבנו שמשמעה הוא שהטיפה גורמת ההרגשה ולא להיפך, כבר דנו הפוסקים אם הדם הוא תוצאה של פתיחת הרחם או פתיחת הרחם הוא תוצאה של יציאת הדם, שכנראה הוא תהליך של התעוררות הרחם לוסת. כמובן, גם כאן בא לידי ביטוי החילוק בין הרגשת "פתיחת המקור" שהיא שינוי מצב של צוואר הרחם, לבין הרגשת "זיבת דבר לח" שהיא הרגשה בלא כל שינוי אלא הרגשה שהיא תוצאה של זיבת דבר לח באותו מקום. ואכמ"ל. עי' להלן בענין התעוררות האשה לתשמיש שאז מתרבה הליחות באותו מקום ומחמת זה יש לפעמים פליטות. עי' חוט שני עמ' קמב.)

 מראה דם טמא

כל מראה שאין להסתפק בו באדמימות כלל, כגון הלבן, הירוק, הכחול, או הכתום כחלמון ביצה, או כשעוה, או כאתרוג, אם אין בו טיפה אדומה – הרי הוא טהור. (שו"ע סי' קפח ס"א וכל אחרונים. "טיפה אדומה" אין הכוונה אפי' נקודה קטנה מאוד, וכדלהלן. בפרק א הבאנו דעת י"א ברבנו יונה למסכת ברכות הסוברים ש"טיפת דם כחרדל" היינו מראה ולא גודל, ודחאם שם, וכן דעת כל הפוסקים).