"הפסק טהרה" ו"שבעה נקיים" – בלא כוונה לכך:
דוגמאות:
(1) טמפון שהשתמשה בו בסוף הוסת והיה ללא מראה טמא (חום/קפה/מוקה).
(2) טמפון שני שהשתמשה בו למחרת הקודם ואף הוא בצבע כנ"ל.
(3) הכניסה מגבון או בגד לנרתיק לראות "מה מצב הדימום".
(4) רופא שניקה את צואר הרחם ע"י צמ"ג או "מטוש" עמ"נ להחדיר הת"ר.
(5) בודקת טהרה שבדקה אשה בצואר הרחם ע"י מטוש או צמ"ג וכיו"ב לראות "מה המצב" ולא היה עליו מראה טמא
בספר "משמרת הטהרה" (מאת הגרמ"מ קרפ שליט"א שהקדמתו כתב "וכל יסודות הפסקים בספר זה הן ע"פ הוראותיו (של הגריש"א) בין מה ששמעתי מפיו הק' ובין מה שלא שמעתי הוא ע"פ רוחו ומהלכו בתוה"ק כפי אשר קבלתי והבנתי מפיו ביסודי ההוראה")
כתב ח"ב פ"י סי"א (עמ' פג): "הפסק טהרה בלא שכוונה לכך – בדקה בז' נקיים ולאחר מכן התברר לה שבבדיקת אחד מהימים טמאה, אזי אם בדקה בז"נ כדין בחורים וסדקים עולה לה הבדיקה הנקיה שלאחריה שהיתה סמוך לשקיעה להפסק טהרה…".
ושם בהערה 26 כתב: "פשוט, דאף לפוסקים דהיסח הדעת פוסל בז"נ וצריך שתתן דעתה עליהם, זהו רק דין בספירת הנקיים שצריך שתתן דעתה לכך, אבל ההפסק טהרה עצמו שהוא רק לברר שפסק מעיינה א"צ שתהא דעתה וכוונתה לשם כך, אלא כל שיודעת בעצמה שבדקה היטב כדין בחו"ס ועשתה בדיקה ע"מ לברר שאין לה טיפת דם כבדיקות ז"נ לדידן, עולין לה בדיקות אלו להפס"ט, וכן מתבאר מדברי הראב"ד בבעה"נ וש"ר בנדה סו ע"א בתבעוה לינשא ונתפייסה דהא דא"צ הפס"ט משום דדם חימוד הוא דבר מועט וכמו שהפסיקה בטהרה יע"ש, הרי דכל דידעינן שפסק מהני אף שלא כיוונה לכך…".
