שיקולים פרטיים/נתונים לטהר:
(1) צבע בורד"ו; (2) על הצד של העד (לא היה מראה כזה בראש העד אלא רק בצד העד);
(3) גודל של פחות מגריס;
(4) כשאני בודקת מכניסה רק פרק אחד של האצבע;
(5) יש התקן תוך רחמי (לא הורמונלי) כבר מספר שנים;
(6) כשנה (יותר מ 10 פעמים) יש ביום הטבילה הפרשה דמית שנראית כמו דם מביוץ
[ בירורים (עי' בסיפרי "אורות הטהרה"): (1) בורד"ו – טמא מחומרא ולא מודאי (2) בצד – שמא ממכה שיש שם (חת"ס); (3-4) פחות מגריס [בדיקה=קינוח (?) (לכל היותר פרק אחד) ] (5) הת"ר שיש המתירים משום שתולים במכה (6) דם ביוץ שיוצא מהשחלה ועובר בחצוצרה דרך הרחם ויוצא – אין ידוע אם הוא הדם שיצא מהשחלה אף שזה מתאים לתאריך ולכן אינו יותר מספק טמא.
שיקולים כלליים:
(7) מראה טמא בתוך(/עם) מראה טהור (תולים ההרגשה (אם היתה; בימינו אין הרגשות) במראה הטהור;
(8) נגעה באותו מקום מבחוץ (=נגעה במקום ששייך מאכולת);
(9) אומרת ברי לי שלא הרגשתי פתיחת המקור (בימינו נשים אינן מרגישות) ].
לסיכום: יש הבדל בין מי שפוסק לפי המראה בלבד לבין מי שיודע עוד הרבה הלכות שנכנסות לשיקולים הלכתיים.
המצב המשמח שיש פתרונות גם למקרים שנראים "אבודים". הפחות משמח שיש הממשיכים לפסוק רק לפי המראה (במהירות) ויש הרבה זוגות שסובלים מזה ואינם יודעים שההלכה מתייחסת לכל נתוני המקרה (ושלכן חשוב לבוא אישית(בטלפון אינו מתאים לשאלות מורכבות אלא כשאין ברירה) שהאשה תשאל ותשיב לשאלות והבעל יקשיב וילמד).
