כתמים אחרי הפסק טהרה וכתמים לפני הוסת (אפילו ביום הוסת) אינם נחשבים לא "תחילת" וסת ולא "המשך" וסת.
מקבץ מקורות:
א) אינם נחשבים תחילת וסת (אפילו ביום הוסת(
בשולחן שלמה (פ"ד סי"א – הגרש"ז אויערבך זצ"ל) "כתם אינו נחשב לעולם כתחילת ראיה ולא חיישינן להרגשה".
והוסיף ברוחב השולחן שם אות יא: וביאר מרן זללה"ה דאף אשה שכך מנהגה תמיד לראות כתמים לפני שמתחלת לראות את וסתה, אין זה חשוב כתחילת ראייתה… דכתם לחוד וראיה לחוד".
בחוק וזמן (פ"ב ס"ט) "קולא זו דכתם ע"ג בגד צבוע, הוא אפילו ביום וסת קבוע, ובג' ימים ראשונים של ז' נקיים".
וכ"כ בשו"ת חשב האפוד ח"ג סי' צט: "ואני ב"ה זכיתי לשמש את גדולי המורים הזקנים בירושלים עיה"ק והוא פשוט בתכלית הפשטות שאם באתה אשה לפניהם ואומרת שהוא "דבר נמצא" *מטהרים אותה תיכף בלי שום היסוס".
ב) אינם נחשבים כהמשך וסת
פעמים רבות נשים מוצאות כתמים אחרי הפסק טהרה אין צריכה לעשות הפסק בטהרה מחדש ודינם ככל כתמים הטהורים ואינם נחשבים כהמשך הוסת.
מהנימוקים: מצאנו בפוסקים התייחסות לכתמים בג' ימים ראשונים של הנקיים אם יש לתלותם במכה (כגון: גדול מכגריס ועוד),
אך יש כתמים שאינם טהורים בגלל תלייה בפצע אלא משום שלא אסרום חכמים:
(1) על צבעוני
(2) על דבר שאינו מקבל טומאה=פד
(3) פחות מגריס.
דין זה של כתמים אלה יכול להיות כל יום מהשבעה נקיים ואין מטמאים (עי' ערוה"ש/קצו/כו; אורחות טהרה ).
וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב/סי' עב/כה) לענין כתמים לטהר בג' ימים ראשונים ולא מצאנו חילוק מתי זה נמצא, אפילו בליל היום הראשון לנקיים .
וכן במהרא"ל צינץ בשו"ת משיבת נפש ח"ב סי' ל כתב " ועלה בידינו מזה… אם כבר נסתם מעיינה והפרישה בטהרה צריכה הרגשה מחדש בין לנדות בין לזיבות" כלומר, דם שנמצא אחרי הפס"ט צריך להיות כמו בהתחלת הוסת. וכן מסתבר אם עשתה הפסק טהרה מוקדם ואח"כ מצאה כתם, ולא מצאנו חילוק בזה.
ההשלכות: פתרון לעקרות הלכתית=ביוץ מוקדם: הפסק טהרה אחרי הדימום העיקרי ושאר הכתמים אינם סותרים את הנקיים ויכולה להמשיך בנקיים עם בדיקה ביום הרביעי והשביעי.
